דוריאן גרי
אוסקר ויילד העניק לגיבור ספרו, דוריאן גרי, יופי מרהיב. צייר הנציח את דיוקנו על בד. כשהובא הציור אל ביתו, עמד האיש הצעיר והביט בדיוקנו שבמסגרת, הביט ונאנח: פניי שעל הבד תשארנה יפות לנצח, לא כך פניי שבמראה, מה חבל! אבל הסופר חשב אחרת : יום אחד, לאחר שדוריאן נטש באכזריות נערה שאהבה אותו, ובעקבות זה התאבדה - התבונן בציור
כמנהגו והנה נתכערו השפתיים היפות בעווית של רוע, פניו שבמראה נותרו יפות ללא פגם. שנותיו ומעלליו הרעים נחרתו מאז על דיוקנו המצויר והשחיתוהו, הוא עצמו נשאר צעיר ויפה.
לאחר שנפטרה אשתו, פתח האיש הזקן ספריה להשאלת ספרים בפולנית בסלון ביתו ואני באתי לעבוד שם בחופשת קיץ אחת בלימודי באוניברסיטה. בכל בוקר, עם בואי, היה האיש שב ומתכנס אל החדרים האחרים בבית הריק והשקט, גורר את שנותיו ואת אנפילאותיו אל המסתורין שבקצה המסדרון האפל. ואולי לא מסתורין - מן הסתם רק בדידות נחה שם כמו אבק בביתו הישן של איש זקן, שלובש חלוק ואנפילאות כל הימים, משאיר אניצי זקן לבנים על סנטרו ומקמץ במילים.
יום אחד נחה עליו רוח הדיבור והוא סיפר לי שכאשר היה סטודנט בוורשה, נמנה על מועדון ספרותי שבו כל חבר אימץ לעצמו דמות מאחד הספרים המפורסמים והיה מגלם אותה במפגשיהם.
- אני בחרתי להיות דוריאן גרי - סיפר לי, צולל בתוך זכרונותיו, קמטי פניו לא הירשו חיוך. הקשבתי לדבריו ורק בקושי חנקתי את הצחוק בגרוני ואת הבכי בלבי : שהרי קראתי את הספר ומה רב היה המרחק בין הזקן המאובק ובין העלם היפה.
השקיבלתי את משכורתי הראשונה, הלכתי לחנות עתיקות וקניתי פסלון קטן של בודהה. בודהה שמנמן ומחייך שכרסו בולטת וחיוכו נצחי.
הזקן בעל חנות הספרים אימץ את דמותו של דוריאן גריי אולי לא בגלל הדמות הדוחה אלא בגלל הפירסום הרב לו זכה.
ואם כבר דמות ניצחית שאינה במחלוקת, אז בחירתך הייתה טובה . אין כמו פסל שלא משנה דמותו וחיוכו ניצחי.
ידעתי שאוסקר ויילד נשפט ואף נדון למאסר על נטיותיו, אבל לאו דוקא בגלל הספר הזה.
אני חושבת שהזקן "שלי" בחר לגלם את דוריאן הצעיר והיפה, שהרי הוא עצמו היה אז סטודנט צעיר, ולא את דמותו של הזקן הדוחה.
בברכה אלישבע