שני ילדים ליד אבא גוסס
אל תדאגו!אין בדעתי להצטרף למסכמים או חלילה לי מלהספיד.לא היכרתי מספיק את האיש אלא ממה שכבר כתבו עליו תלי- תלים של מילים.
אני חושבת על תמונה כזו.אבא שוכב בבית חולים,חסר הכרה.הסיכוי שישוב ויהיה כאדם רגיל,שלא לומר ,מה שהיה, עם מח פעיל כמנוע,שהפך אותו פעיל למען הציבור,לא,אף אחד לא מאלה.!אבל שני הבנים האלה,הילדים שלו,אינם מוכנים לוותר עליו.שמונה שנים הם באים אל הגוף של מי שהיה אביהם.רק הם יקבעו אם לנתק אותו מהמכשירים שיחזיקו אותו בחיים,ולא,!הם רוצים אותו.אפילו בצורה כזו.שיהיה.האבא שלהם.
אני מדמה אותם,בשנים הראשונות,יושבים ליד מיטתו,אולי כל אחד בתורו,מי שיכול מגיע כשיכול,ומצפים לסימן.לניד עפעף.לרמז.לפעמים ניראה להם שזה קורה.ואז שוב לא.אבל הם לא מוותרים.זהו האבא שלהם.כשהם יושבים לידו,בודאי מדי פעם כל אחד לבד,מחשבות ילדות עוברות במוחם.איך הוא חיבק,כשחזר במדיו המלוכלכים מקרב,איך הוא ואמא דיברו.כן ,בעיניהם,בודאי גם דמותה של אמא שם,והיא מבקשת מהם דברים,גם אם כבר מזמן איננה.הם היו רוצים לדעת מה היא היתה אומרת.אבל הם אנשי מעשה.הם די מחליטים מה שברצונם.אולי לא שניהם היו באותה עוצמה של דעה להחזיקו בחיים למרות הכל.אולי אחד חשב קצת אחרת, שאולי אבא סובל בצורה כזו, אבל מדי פעם,נימשך אל דעה של אחיו.וגם לא רצה לפגוע בו.וגם לא רצה שיאשים אותו ברבות השנים.וכך שני הילדים האלה,יושבים מול האבא שלהם,שבודאי ממדי גופו ואף פניו שונו עם הזמן.לפעמים אוחזים בידו,מדברים אליו.ועכשיו,בימים אלה,אולי בכאב עצום,לאט ,לאט מוותרים ,ממש כמוהו.הם ניפרדים ממנו.
אני חושבת שזו דוגמה לאהבה שאין כמוה.אפשר לחלוק על החלטתם, אבל אי אפשר שלא לראות את עוצמת האהבה של הילדים האלה לאבא שלהם ועד כמה נאחזו בציפורניים כדי שישאר איתם באיזושהי צורה.
(אנא אל תגיבו בקשר לכמה שזה עלה למדינה.זה לא הנושא כאן)
הם לא מאריכים את חייו ,כי הרי ממילא הוא מת
כבר לפני שמונה שנים,
רק מאריכים את סבלו ,את ההשפלה שבמותו, שלבטח לא היה
רוצה,,
כנראה שיש להם אינטרס בהארכת חיים שלא נקראים חיים
זו דעתי האישית
היות וההכרה שלו אינה קיימת(למען הדיוק אוסיף"כמעט")אז הוא אינו סובל,מה עוד שדואגים שלא יסבול.בטח הופכים אותו מצד לצד .מהי ההשפלה בלמות או לגסוס?רוב הילדים היו מנתקים מזמן את ההורה בתרוץ באמת שהוא סובל,אבל בעצם הם סובלים,כי הטירחה לבוא מרחוק,לשבת שם,לראות אותו בכך,ובכל זאת לא ויתרו.
הוא שוכב כאבן שאין לה הופכין המוח שלו מלא בצקות
ןאף הרופאים אומרים שאין לו תוחלת,
אילו היה שביב של תקוה,,דייני
אבל כל הכספים שמושקעים בו לחינם
היו יכולים להשקיעה תרופות מצילות חיים לסל התרופות
לאנשים שזקוקים להם,
אנשים מחכים חודשים לניתוח ,לו עשו ניתוח מידי
לפני זמן קצר,,לאדם שבלאו הכי הניתוח לא תורם לכלום
ובקשר לאינטרס של הילדים ברור שיש פה אינטרס והמבין יבין, אין צורך לפרש,
אם שרון היה יכול לדבר היה נוזף בהם קשות
הוא לא אדם שירצה במות כזה משפיל
יקירתי אני מכבדת את דעתך, אבל דעתי מקובלת עלי,
יש כאן הוצאה ענקית לבית החולים.גם לילדים,נסיעות טיפולים אולי.אני שאהבתי את אבא שלי והערצתי אותו,מזדהה איתם.ובאשר לחשבונות כספיים-לא כל דבר אפשר למדוד ולתרגם לכסף.האם חיינו הפכו עד כדי כך חומריים?
אל תראו בדברי חלילה הטפה,אבל כואב לי על הבנים ועל המשפחה.איך אמר הנביא?אל תבכו למת ואל תנודו לו.בכו בכו להולך שלא יחזור עוד(בסוף פרפרזה כי לא זכרתי בדיוק)מי יודע.אולי איני יודעת הכל.אבל לא העיתונות והמדיה היא שתספק לי מידע נכון.