"הבל הבלים הכל הבל"[קוהלת] מיוחס לשלמה המלך.

כל הרי זמני ובר חולף ,בסופו של דבר,בסופו של אדם

איש לא לוקח איתו אפילו לא שרוך של נעל.

מיהו עשיר? ודאי זה ששמח בחלקו.

מי שרואה את חצי הכוס המלאה.

ומרוצה ממש שיש לו ולא בוכה על מה שאין לו.

וגם אם יבכה וכי מה יעזור לו הבכי?

עוד יאבד גם את המעט שיש לו.

קל ליחס את "קהלת"לשלמה,כי נחשב לחכם באדם,עשיר והיו לו בנים רבים ונשים רבות.המחקר המודרני מיחס את חיבור הספר לקבוצה האפיקוריאנית(שעל שמו כופר בעיקר מכונה"אפיקורוס").ממחקר שפת הספר עולה שאין הוא מאמין שמשהו בעולם הזה יכול להתחדש. (כמו יציאת מצרים)וגם מתוכנו של הספר סוברים שהקבוצה הזו כתבה ספר זה.גם במסורת הוא נימצא ב"כתובים".שההבדל בין הכתובים לתנ'הוא שתורה ונביאים-דברי השם לאדם ואילו הכתובים-דברי האדם.בספר זה שם השם אינו ניזכר לכן רצו לגנוז את הספר הזה ולא להכניסו לתנ"ך(במסכת בבא בתרא עולה שאלה אם קהלת ושיר השירים מטמאים ידיים),על פי המחקר,המשפט האחרון בספר הציל את הספר מגניזה והוא תוספת מאוחרת.("סוף דבר הכל נישמע,את האלוהים ירא וגו')
המסורת גורסת שכששלמה היה צעיר ,הוא כתב את שיר השירים,כשהתבגר את "משלי"וכשזקן-את קהלת.הגירס ההזו מופרכת על ידי המחקר המודרני ולא כאן המקום להוכיח.
בכל אופן הוא מדבר על האלוהות(שם כללי לכל אל)שצריך להזהר מפניו.המוות צובע את כל החיים ,לכן צריך לשמוח כשצעירים כי אחר כך תבוא הזיקנה,שמתוארת בפרטי פרטים כחידלון,והמות.מוסיף דעת-מוסיף מכאוב,הוא אומר,אבל בכל זאת כדאי להיות חכם.כי החכם-עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך.הוא לא מאמין בגן עדן .הוא אומר מי יודע אם רוח האדם עולה למעלה ורוח הבהמה יורדת למטה.טוב הכלב החי מהאריה המת.
זה על קצה המזלג.

כותב הדברים פחות חשוב.העיקר הוא תוכן הכיתוב. בין אם זה שלומה המלך או הסנדלר.

לגבי הפוסט שכתבתי יש נגיעה לשאלה האם צדיק ורע לו,רשע וטוב לו.[זעקת הנביאים וגם המלכים עולה לשמיים בענין זה].זה נכון עד היום הזה.תראי מי יושב בבתי סוהר נשיאים,שרים ,צדיקים בעלי ממון ואחרים.

האם באמת הכל הבל הבלים? אין דברים שאתה נהנה בעולם הבכא שלנו[הרשימה היא ארוכה]

נכון שזמננו קצוב ואולי גם שאול.השאלה היא מה עדיף חיי נצח או חיים קצובים עלי אדמות.הגןעדן עלי אדמות שזור ומשולב בגיהונום.האם הכוח שניתן לאדם מספיק לו לראות ולחוש את תאונות הדרכים הקטלניות,את הרציחות האכזריות,את האונס המשפיל,ואת הזוועות המזויעות,ועוד הרשימה ארוכה.

שלא נדע מצרות