כמובן"לא מדינה נידחת"!!! אפסו המילים אז

גם הקטע מהשיר וגם הסמל שמסמל את שמך,לקוחים מתקופה שהחיים לא היו קלים,אבל האנשים היו גאים בארצם,בראש היהודי.הנשים התימניות האלה במושבה שלנו עבדו קשה,אבל לבשו כמו נסיכות.מיכנסיים שחורים מתחת לטוניקה שחורה ,הכל רקום ריקמה עשירה,עד שהאשכנזים התחילו לרקום חולצות לבנות בריקמה כזו שניקראה"ריקמה תימנית.וגם המיכנסיים היו רקומים כך.על הצוואר היו להם ענקים,תכשיטים של צורפים,עם פיליגרם.וגם אז לא היו צדיקים.אלא מה,אלה שכן היו ישרי דרך,היו גאים בכל מה שקורה,בכביש שניסלל.בבית שניבנה.ועל כך השיר.

תמונתו של הצייר אבל פן שנראית רבקה אימנו עם הכד.
ככה אמי שאהבה את התמונה ותלתה אותה על קיר בביתנו( רפרודוקציה כמובן)
והעתיקה את הצחפושת מהציור של אבל פן. אגב,
הדוגמנים שלקח אבל פן לציורו.היו בדואים או ערבים מקומיים.לא תימנים.
כי כך הוא תיאר לעצמו נראו אבותינו. שאכן היו בדואים.

בנעורי,כשרציתי למתוח אנשים(כאלה שמגיעה להם מתיחח) הראיתי להם את התמונה וסיפרתי להם שללהורי שלא היו ילדים (אותי) עד גיל 40 .
אימצו ילדה(אותי) בדואית מאחד הכפרים הבדואים שבסביבת מקום הולדתי בית שערים המערבית (ק. טבעון=קוס גקוס טבעון). זאת הייתה נקמתי המתוקה בחברים של הורי שכינו אותי ציגעינרית או בדואית
כיכך נראיתי "מיסקייד"( מכוערת.-"מכשייפע" ובדואית
מזל שאני דומה לאבי השחרחר לכית ויצמן, יותר מאשר לאמי המנומשת עם העיניים הירוקות והסבונית. אחרת היו מאשימים אותי אולי בכך שאני הבת של השכן.
כבר אז הייתי כזו פושעת. ואבי שיתף איתי פעולה...
וגם מתח את הניתנים למתיחה ושמתבקש לעבוד עליהם..
פעם ניסיתי " לעבוד על זוג תימנים מברוקלין שהגיעו למקובל הרב טויב מבנימינה( ודיברו אידיש).כששאלו אותי למוצאי.עניתי להם:" מה זאת אומרת?כמובן אני תימניה" והוא ענה לי ללא ניד עפעף"היית מתה....".