הימים הנוראים בספרד של חשכת ימי הביניים

קראתי את סיפורך על הימים הנוראים , ועל מוסר ההשכל,אכן סיפורים של פעם,בניגוד לסיפורך כתבתי מספר שירים ובינהם שיר תפילה, ושיר על החיים והמוות ביד הלשון,אשמח אם תקרא ותגיב, יש לזה קשר למה שכתבת............חני
( בבלוגם ע"ש חני מור)

שבת שלום חני
תודה על הזמן שהקדשת לעיון בסיפור על המסורת שמתגלגלת במשפחתנו מזה כ -500 שנה,שהיא נר לרגלנו,חוזק ועוצמה ואמונה של הדור הממשיך וגאווה רבה לכלל המשפחה - באשר היא.
מובן שאשמח לקרוא את שירייך וסיפורייך ואין לי ספק שארווה מהם הרבה נחת.
התמידי בכתיבה והפיקי את המיטב ממנה.
אשמח לשמוע ממך על כתיבתך.
שבת שלום
רמי קלדרון

שבת שלום הלל

אכן,זו גם תפילתי."לו יהי".
כי זה מה שנשאר.ראה לאן המדינה מתדרדרת. לאן היא סוחפת איתה כל מה שמסביבה, אם לא למצולות התהום,בדיוק כמו ספינה שטובעת.ומה נשאר ? התקווה.האמונה שיקרה איזה נס."לו יהי".

כל זה טוב ויפה,אך אם אנו לא נעשה - כלום לא יקרה.ואתה יודע שזה בדיוק ככה.את התקווה,את האמונה,את ה - "לו יהי", חייבים להפוך לעוצמת הרוח,לחוזק הנפש,לכוח לשנות דברים.אנחנו כבר לא "אור לגויים" יותר.נהפכנו לנחנחים.כל איש הישר בעיניו יעשה.אין ממשלה.אין משטרה.אין מי שיקח אותנו בידיו ויוליכנו ביד רמה מחיל אל חיל עד שאויבינו מבחוץ ומבית
יראו וייראו - ואנו חייבים זאת לעצמנו,לא פחות מאשר לדור הממשיך.לילדים שלנו מגיע חיים טובים יותר.
בא נתחיל מעכשיו. מרגע זה.
אמן.
ידידך,
קלדרון רמי

שבת שלום הלל
תודה שהקדשת מזמנך לעיון בסיפורת על המסורת המשפחתית שלנו, לדורותיה.
מובן שאקרא גם מה שאתה כתבת - ובשמחה.
מאחל לך ולבני ביתך חיים טובים כי היום זה פה.מחר - מי ישורנו...?
רמי קלדרון