"אז למה אנחנו לא גרים בסביון ?" פרק ב'
אז למה אנחנו לא גרים בסביון ??? ב'
*********************************
"זהו סימן-טוב". אומר ארצי הרפתן "וגם הבוס שלי". הוסיף,לא בלי קורטוב של גאוות יחידה."מי אתם,האדונים?" שאל "הבוס", איך שהוא יורד מעל סוסו."אנחנו מחפשים לקנות בית." ניגש אבי ישר לעניין והבזיק מבט מהיר סביב."חוץ ממך, גר פה עוד מישהו ?" שואל אבא, בשמץ של חשדנות. סימן-טוב מהנהן לחיוב ומצביע לכוון מעלה השביל: "אתם רואים את הגבעה הזו, שם ? מאחוריה יש עוד כמה בתים". אבא ועזרא לא ידעו נפשם מרוב שמחה ופרצו במחול ה"דבקה". "בחייתכ,חברים." גיחך סימן-טוב ואיוושה של פטרוניזם הבליחה בקולו: "עלו למועצה ואימרו שסימן-טוב שלח אתכם.תקבלו בתים - בכמה כסף שיש לכם! ".
אבא היה מוכן לחתוך את הוריד,אם הוא לא תפס סוטול מענני הנרגילה שלו.רץ - ואחז בשני החמורים,קשר אותם סמוך לרפת, קרא לעזרא ושניהם החלו לטפס במעלה הגבעה,בואכה למועצת הישוב. נקפו כשעתיים ומשהו והם נראו יורדים ומנפנפים עם שטר רכישת הקרקעות,כשכל אחד מהם מקבל 1/2 דונם לצרכי בנייה+אחוז מסוים לגינון.סימן-טוב הפעיל מיד את ערכת הכנסת האורחים שלו - כיאה ליהודי, שחיי בין ערביי האזור - והזמין אותם לצהרים. אגב פתיחת בקבוק יין אדום-עתיק שהביא מתורכיה סיפר,שהמקום ששמו עתה "אבן-אברק" -שזו המקבילה של "בני ברק" התנ"כית וכשהאדמות סביב,רובן עדיין תחת בעלות ערבית - יקרא בעתיד הלא רחוק "גבעת שמואל".
בתום הארוחה, נפרדו האורחים מהמארח בחום ובחיבוקים והבטיחו לחזור במהרה."ודאי שתחזרו".הבטיח סימן-טוב ."אתם תגורו פה תוך שנתיים !" והבליח ספק-חיוך מתחת לשפמו הענק. והחלום,התגשם תוך פחות משנתיים.כמו שנאמר: "ויישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו".
שבת אחת,תפסו אבא ועזרא "פרומנאדה" (סוג של צעידה רגלית,לבושים במיטב המחלצות - ש"עשתה עליה" מאוסטריה - הרצוגובינה, בשלהי ה - 30) להכרת הסביבה - ולאחר הליכה של כשעה הגיעו לישוב עם בתים יפים,מדשאות גדולות ומכוניות לידן.מקום יפייפה,ללא צל
של ספק.אלא שגם עזרא ראה את זה. "רק רגע !" קפץ."ומה זה ???" אבא: " קוראים למקום 'סביון' ".ענה - וכבר ירד לו האסימון. "אז למה אנחנו לא גרים בסביון ???" הגיס לא ויתר. אבא נשם עמוקות, חיכה מעט וענה בזו הלשון: "תקשיב. אתה זוכר מתי יצאנו לחפש בית ?" עזרא קימט את מצחו לשנייה והשיב בצהלת ניצחון: "וואלה.זה היה בתחילת ינואר 36 ! " "נכון". אישר אבי."ואיזו עונה זו הייתה,אתה גם זוכר ?" "חורף".פסק הגיס עזרא."למה ?" אבא עדיין אינו מאבד סבלנות ומקשה שוב: "ומתי הימים הקצרים ביותר?"
הדוד שלי עדיין לא קולט,אבל הפתיל אצלו מתחיל להתקצר במהירות: "ראבק,בחורף...נו.תגיד כבר למה ?! " אבי: "אני מסביר. אותו בוקר כשיצאנו מתל אביב, היה יום סגרירי כזה והשמש שקעה בסביבות 16:30 וב - 17:00 היה כבר חושך מוחלט.כמעט.זוכר גם מה החלטנו אז ?" "זוכר."השיב,כשהוא רק מתחיל לקלוט את פספוס חייו." אז מה... הקשר ?"
את אבא שלי באותה דקה,הייתי מכתיר כנסיך ה'קולים' בחצי הכדור המערבי. "ראשית: החלטנו שהיכן שנקים בלילה את האוהל,על הבוקר, נלך לחפש אדמה.אמת עד כאן ?" ברקע נשמע חרחור של הסכמה-מתוך-השלמה-חלקית. "שנית: בגלל היום הקצר,הגענו רק עד לגבעת שמואל."בחייתכ, (כינוי חיבה של אימי) ג'קו !!!" עזרא היה כבר גמור אבל המשיך, מתוך תקווה לנס כול שהוא: "נו ו...?" "אם זה היה בקיץ " - ירה אבא את הפגז האחרון - "היינו ממשיכים ללכת עוד כשעתיים שלוש - ומגיעים לסביון !!!"
בתמונה:אימי ומימינה-חמותה;אבי ומימינו-חמותו.השנה: 1936/7
תודה כנה על ההתייחסות ועל הזמן שהשקעת בקריאה.תגובות מעין אלו מעודדות והופכות את הכתיבה לתענוג עילאי.
המשך שבוע כייפי
רמי
אנחנו כבר "מכרים ותיקים" וזה נחמד וכייפי.
תודה על תשומת הלב.
עלי והצליחי בכל מעשי ידייך
רמי