התמודדות עם אזעקות שווא
התגובה שלנו לסירנה של אמבולנס או מכבי אש (ויש אנשים שאף לאופנועים), היא שמדובר באזעקה ושאזעקה מורה על סכנה מיידית. התגובה האוטמאטית שלנו היא קודם כל להיבהל עוד לפני שאנעחנו חושבים ורק אח"כ שוקלים את הסכנה ונרגעים. תגובת הבהלה הינה תגובה חשובה במצבי סכנה (כמו להיפגש עם אריה) אלא שבמקרה זה של סירנה אנו נבהלים ממשהו שמזכיר את התרעת הסכנה אך אינו מסוכן באמת.
על מנת שנוכל לזהות בין אזעקה לסירנה ולהגיע לרמה של זיהוי אוטומאטי של סירנה כלא מסוכנת, עלינו להוריד את אמת הבהלה, הן מפני הסירנה והן מפני האזעקה, תוך שמירה על התנהגות יעילה ומצילת חיים.
נעשה זאת עי" השלבים הבאים:
הבנה - כדי שניבהל צריך להיות משהו פתאומי, בלתי צפוי ומקושר בעינינו לסכנה.
מטרה- בגלל שהפסקה של כל אחד משלוש אלה מפחיתה את הבהלה, נחפש דרכים להפחית אותם, כדי שאירוע יפסיק להיות פתאומי ו\או בלתי צפוי אנו צרכים להיות מסוגלים להגיד לעצמנו שהוא עומד לקרות בכל רגע עתידי.
השיטה שאנו ממליצים היא לבצע חזרות מנטאליות נשננות על אירוע עתידי, של סירנה או של אזעקת אמת. מומלץ לעשות זאת תוך דימוי כל החושים המשתתפים באירוע. ולבצע זאת לאורך כל מהלך ההתרחשויות, עד שמגיעים למסקנה שאין סכנה או עד שמגיעים למקום בטוח ביותר לפי הנחיות פיקוד העורף. יש לחזור על הפעולה המנטאלית הזו פעמים רבות ככל האפשר.
על מנת שנפחית את הקשר בין הרעש לסכנה עלינו לבחון את עצמנו, לדבי זמן האזעקה, מה הסיכוי שיש טיל באזור שלנו, שהוא יפגע בנו. אח"כ מומלץ לבצע חישוב תוך כדי רישום של כמות הטילים שנשלחו לכיוון ישראל וכמות הנפגעים בפועל.
נשמח לשמוע האם השתמשתם בטכניקה הזו ואיך הלך לכם
בתקווה שהיו לנו ימים שקטים יותר