פיסות חיים ג' - התפכחות

נוכחותם של הבריטים, תחילתה ב- 9 בדצמבר עם כניסתו של הפילדמרשל אדמונד הנרי היינמן אלנבי לפלשתינה ויותר מאוחר לסוריה, שהיו קולוניות של המשטר העותומני.התורכים - בני בריתם של הגרמנים -נחשבו בעיני הבריטים לפוטנציאל אסטרטגי-מדיני, שיש להתייחס אליו כאל אויב לכל דבר ועניין.הפילדמרשל אלנבי,בראש צבא הפרשים של הוד מלכותה המלכה ויקטוריה,נכנס לארץ-ישראל וטיאטא את התורכים מהארץ. בפרק על כיבוש ירושלים מצויין,שהתורכים "חסכו" לעצמם ולבריטים את הלחימה על עיר "אם שלושת הדתות", משום שכך הוחלט בפוליטיקה הפנימית שלהם,שעדיף להיכנע. בליל ה - 8 נסוגו התורכים בחסות החשיכה לכוון יריחו וירושלים נפלה ללא קרב.

האזור נשאר כבוש - רק הדקורציה השתנתה.תרתי-משמע.הארץ שוב הפכה לעוד אחת מהמושבות הכבושות בידי הכתר הבריטי ובהמשך גם נבחר שם לצורך העניין: "המנדט".השנה היא 1917. נולדתי, לתוך הקונפליקט המר בין המשטר החדש לישוב היהודי הקטן,בארץ.המחתרות מזנבות בחיילי הכובש באשר הוא ומכות בו, שוק על ירך. גם בגין היותו פרו-ערבי.

וערביי יפו ...וואללה יופי.מתפרנסים אצלנו -בסבבה.ה"קיינה".קני סוף, שהפיקו נוזל מתקתק כשנלעסו.ה"סחלב".משקה מחלב עיזים,כששפת הכוס עטורה בקינמון,קורט רסק אגוזים גרוס ב"עלי ומכתש", שפוך על המשקה ומעל כל הקוקטייל הזה עוד הוסיפו תרכיז סמיך של פטל, שנבזק מבקבוק עטור פומפונים ומצלצלים בגווני כחול ואדום,נגד עין-הרע,מן הסתם.ואם נותרו בכיסך עוד שני גרשים, יכולת לסגור עסקה נוספת של כוס מיץ לימון צונן ו"עטייף" טובל בסירופ כזה מתוק,כמו שרק הערבים יודעים לעשות. אחת לשבוע,הייתה מגיעה כובסת ערבייה מיפו לעזור לאימי "ביום כביסה" ובסוף כל חורף היה בא גם מומחה מיפו, עם אינסטרומנט מוזר שהזכיר נבל - אבל זה לא:הוא היה שולף את הצמר מתוך השמיכות ומנפה אותו על המיתר, שנמתח מבסיס הכלי ועד לקצהו העליון,עניין של 1.80 מ' גובה ואת ה"פופים" – גושי המילוי שטפחו – מחזיר לשמיכות.לכלי הזה היה גם שם: "חנטר-ריש".

חרף זאת, היה לערבים את הגיבוי והחוצפה לצלוף מכל כלי נשק זמין,על השכונות הדרומיות של תל אביב וירו חופשי גם ממסגד "חסן בק" השנוא. בלילות האפלנו את הבתים,כי יכולת להיפגע, גם בתוך ביתך מבצרך.

חיסול מתווך האו"ם השבדי הרוזן פולקה ברנדוט, בוצע כמארב ב - 17 בספטמבר 48,תוכנן ע"י הלח"י והטריף את לונדון. ב – 15 למאי 1948,הורדו דגלי ה"יוניון ג'ק" מעל ראשי התרנים, של כל המשטרות והמחנות הבריטיים בארץ."הכלניות" ואיתם כל זרועות הצבא הבריטי, יצאו את פלשתינה ושמחו לחזור הביתה.גם אנחנו.

תם "המנדט" ופרק חדש החל להיכתב בתולדות הישוב.בשנה התשיעית לחיי,הפכה ארץ-ישראל למדינה יהודית עצמאית.אנשים יצאו לרחובות,בוכים משמחה,מתחבקים מתנשקים ורוקדים "הורות" אל תוך הלילה ב"ככר מגן דוד",סמוך למה שהסלוניקאים כינו: "לוס קאבינס", שבתרגום חופשי זה: בתי השימוש (הציבוריים). גם הורי היו שם וכחרות'ניקים שרופים - האימא בעיקר -היו מן הסתם גם שותפים לתחושה הענקית "להיות עם חופשי בארצנו". וכשבגין הספיד ברדיו,בדמעות קורעות לב את השמדת "אלטלנה" - אימי בכתה איתו.

באותו הלילה, פשטו שליחי "אצ"ל" ו"ההגנה" על בתי דרום העיר והידיעה עברה מפה לאוזן: כובשים את יפו.לנוע צפונה.