בלוג מלחמה 3 - רעים
כתבתי על כך למנהלי מוטקה והנה אני כותבת גם כאן.
הבלוג הקודם שלי דן במצבי לחץ. כשהתחלתי לכתוב את הבלוג היתה אזעקה באמצע ולא הספקתי לסיים ולכן כתבתי- "אמשיך מחר".
שניים מהחברים כאן החליטו שזה אסון לאומי והגיבו בצורה של העלבות וגידופים. על מה? על זה שהם פתחו את הפוסט והכתוב לא היה מלא!!! איזה אסון!!!! ואני נעלבתי- אמרו לי בפורום המנהלים שיש פה הרבה כאלו ולא לשים לב - אבל זה לא עבר לי.
אחרי כןהלכתי למועדון הברידג' ורציתי לתלות שם מודעה עבור ביתי ששולחת חבילות לחיילים. אז ישר היו כאלו שהשמיצו והעליבו- שיש מספיק פעילויות כאלו בעיר ולמי הם שולחים ולמה וכמה אז הורדתי את המודעה.
מזה שנים אני מאזינה לשיח הישראלי. הוא רע. הוא מתנשא, הוא מתערב בדברים שלא צריך להתערב בהם.
אתמולהיה בטלוויזיה ראיון עם אב שכול מפורסם. ומה שהוא אמר זה זה.: אתם יכולים לעזור להורים שכולים בלהיות אתם אבל אל תגידו להם מה לעשות ואיך להתנהג. אף אחד לא יכול להציע להורים שכולים מה לעשות"
חברה סיפרה לי אתמול שהיא לא מספרת לאנשים שבנה שלא מצא עבודה בארץ קנה בית בחו"ל. למה? כי כל אחד ישאל "כמה זה עלה לו" ו"כמה הוא מרויח שם? השיח הוא קשה
נחזור למוטקה- הנהלת מוטקה כמעט לר מגיבה לטוקבקים או תגובות לא ראויות. אבל אני החלטתי להגיב . לדעתי אפשר לכתוב ביקורת שלילית. בהחלט כן. אבל ביקורת מתלהמת ומעליבה- לא!!!!
ולכן כל מי שיכתוב לי ביקורת כזו- אני אכתוב בלוג עם העתק הביקורת וציון השם.
והנה תמונה של ביתי שאורזת חבילות לחיילים בבית פרטי ועוד תמונה של החיילים שמקבלים את החבילות.
ולא- אני לא אבקש מכם תרומות- לא רוצה ביקורות שליליות.
לעניין איסוף המצרכים והתמונות של ביתך והחיילים שצירפת, אני מברכת את כל המתנדבים ואוספי המצרכים למען החיילים, גם ביתי במעגל נשים פעילות. בימים אלה הן שולחות במרוכז לא לחיילים, אלא לאמהות, לנשים ולאחיות השכולות, כולל מכתבים אישיים מאישה לאישה.
ולדברים שהוספת בקשר לדברי הביקורת השליליים, דוקא כעת זה לא הזמן לחשבונאות. תמיד יש את הרגע שאחרי המלחמה, וודאי עוד יתגלו הרבה עוולות, ומעשים לא נאותים.
תוך כדי כתיבה, היתה אזעקה בעירי חולון, ונאלצתי להפסיק לכתוב עד ששמעתי לפחות חמישה בומים של כיפת ברזל, וחזרתי לכתוב.
מה טעם ראתה מישהי ב' ללעוג למישהי א'?
לשם מה הציניות והליגלוג?