אישי הזקן

ומתבוננת אני בך, אישי הזקן
הלוא צעיר לימים היית פעם, לא מזמן, .
בעת שחלפת על פני אותו קיר..
פעמים כה רבות
אך בזו הפעם
לא צלחה דרכך ונישארת בו
עד זה היום.

שנים כה רבות שנים אבודות.
רואה אני אותך בחרישת קמטיך
ועצב לו מבטך החכם, וכבויות גם עינייך
ומבט לך לאה שאינו משתנה אף לרגע
ואותו החור שבקיר ניבט אלי בתמונה
ומספר לי ספור חייך.

ורוצה אני, רוצה עד מאד
לשחרר אותך מכבלי הקיר הזה הידוע
המשמש לך כבית קבורת חייך
ובאתי ונשקתי לך, כן אתה הזקן..
סדוקות גם שפתיך,
וצרב בי ליבי למראה זיפיך..
אותם לא טרחת לסלק מעליך
ולא היה בכוחה של אותה הנשיקה
לשנות קורותיך
וברוב עיקשותי לשחררך מחבלי כבליך
מעוצמת הקיר הסוגר עליך
את הגרזן אז בידי נטלתי
לנפצך....

שמע לי, אישי הטוב,
אם אילו הם חייך,
אם כך באמת ניגזר זאת עליך,
מה רבו יסוריך, בכבל חייך
תן לי ואנפצך, תן לי כח עליך
תן הסימן והאות,
ניד לי בראשך, במבט עיניך,
טוב לך מותך ברגע - אם אלו הם שארית חייך.

בדם ליבי ? אליך....