כאב ראש או בכל שבת התעוררתי המומה

בכל שבת בבוקר הייתי מתעוררת "לקול" כאב ראש נורא. עוצמתי. פועם ובלתי נשלט.

שום דבר לא עזר.

אקמול, נורופן. כבר אינני זוכרת אלו כדורים נהגתי ליטול. אני רק זוכרת את כאב הראש הנוראי.

כבר בין שינה לעירות הרגשתי שהוא כבר כאן. עיני עדיין עצומות. ראשי על הכרית. הריר עדיין נוזל מזוויות הפה. אך כאב הראש מתקדם והולך. מתחזק והולך. פועם והולך.

שבת. סוף סוף שבת. בחמישי אחר הצהרים, הפעם  האחרונה שנסעתי באוטובוס לתל אביב בבוקר וחזרתי משם בערב. הקניות כבר נערכו באמצעות הטלפון לאחת מחברות הכלבו הגדולות שתפסו תאוצה בחודשים האחרונים. אפילו קיבלתי זר פרחים גדול כתודה על משלוח שהגיע אלי בחינם, בטעות. והחזרתיו.

שישי בבוקר. ההכנות בעיצומן. אז לא הייתי גימלאית. ההיפך ורחוק מכך. היו לפני לפחות עוד 15 שנים של עבודה מפרכת ונסיעות מתישות לתל אביב. אך היום יום שישי. כל המצרכים על השולחן הארגזים על הרצפה. אני מוכנה להתחיל את הפעילות האהובה עלי. הבישול.

עלי להכין מעדנים לקרובת משפחה אהובה במיוחד. מהיותה בודדה וגרה רחוק בתל באביב, נהגה להגיע אלי בימי שבת בבוקר. ידעתי מה היא אוהבת. אהבתי לשמח אותה.

האמת? חיכיתי לבואה בקוצר רוח. אחת משמחות השבת. אף אני הייתי לבד. ולה יש חוש הומור. היא חיננית, יפה, שנונה ואוהבת כמוני את בעלי החיים שגרו איתי. את ריצ'ארד לב ארי ההאסקי הסיבירי, חברי הטוב. את ג'סיקה כלבת הזאב האהובה, הנינוחה, המתפנקת תחת ידינו. את נביחתה המיוחדת המתמשכת כשמישהו עולה במדרגות. את ג'ודי, זה מקרוב באה, אסופה ממתחם הבורסה. את ג'ולי, שנהגה לעשות את צרכיה על שולחן המרפסת. הפרעה מרגיזה מאד שמי-יודע-היכן-רכשה-אותה ושהיתה מקור לטירחה שלא נגמרה. 

הכנתי מאפים ריחניים, מנות ראשונות מרעננות. העמדתי סירים ותבניות בתנור. הכל לכבוד חברתי-קרובתי-האהובה.

והנה אני מתעוררת בשבת בבוקר, כל בוקר, כל השנים, עם כאב ראש מטורף. פשוט בלתי נסבל. ולא מדי פעם. כל שבת בבוקר. פועם ברקות בכל העוצמה. מתחיל מגג הראש ומתקדם לעיניים ונשאר שם.

חברתי מגיעה בערך בשעה 10, מתחילה חגיגת הכלבים. הם נובחים וצועקים בקולות מחרישי אוזניים מרוב שמחה. לאחר השתוללות ארוכה, כולם נרגעים ואנחנו נפנות לעינייני היום. התעדכנות, למה החבר שלה עדיין נוסע למשפחתו בעיר אחרת ומשאיר אותה לבד בשבת.. מה היה בעבודה אצל שתינו. מה שלום הכלבים שלה. לפעמים היתה מגיעה עם הכלב שלה ועם הכלב של החבר שלה ובכלל היתה חוכא ואיתללולא בביתנו.

אחרי הצהרים, נהגתי להגיש לה סלט פירות ענק בתוספת המון לימון שמוסיף המון והמון דבש שמוסיף חדש.

במוצ"ש נפרדנו בנשיקות וחיבוקים והחשש משבוע חדש מלא טרדות וטירחות ונסיעות לתל אביב וריחות הבוקר של מפלטי המכוניות והיתקעות בפקקים וכל השאר, בפתח.

אז למה כאב הראש הנוראי?

לאחר שנים רבות, כשהסידור שלנו כבר לא היה בתוקף. כשהחבר שלה שסוף סוף ניתק את הכבל למשפחתו הקודמת ונשאר עם חברתי גם בשבתות, כשהיא הפסיקה להגיע בימי שבת לבקרני, כשכל זה היה לנחלת העבר. הבנתי.

פתאום גם כאב הראש לא היה. שבת בבוקר. אין כאב ראש. עוד שבת בבוקר. אין כאב ראש. כל שבתות בבוקר. אין כאב ראש.

מה היה לנו? כל שבת ביקור מחברה אהובה במיוחד שהינה אף קרובת משפחה מיוחדת וכאב ראש נוראי בעוצמתו.

פסיכוסומטי.

בתת הכרתי פחדתי מאד ממנה ומהביקורים שלה. היא היתה ועודנה, מאד מאד ביקורתית. היא מכניסה אותי לכיס הקטן שלה. ואני סופר ביקורתית ומלכת הביקורתיות.

היא תמיד קוטלת. כל דבר שעשיתי באותו שבוע ובו דנו, לא היה מספיק טוב בשבילה. מצד אחר היא הזדהתה איתי וכעסה יחד איתי על הבוס שלי, על הפקידות שלי על השכנים שלי. על הכל ועל כולם. ומצד שני קטלה אותי ללא רחם. למה לא השבתי לו במילים אלה ולמה לא טרקתי לה את הטלפון. ולמה שתקתי כשהיא התלוננה ולמה לא נתתי על הראש ל...

לא הייתי ערה לכך באותה עת. שמחתי שחברתי קרובתי באה אלי. היה לי אתגר להכין את כל אותם מעדנים בשבילה. שמחתי לשמח את חיות הבית שלי. העברנו יחד את השבתות. שמחתי שאף היא לא היתה צריכה להיות לבדה כשחברה עדיין רעה בשדות זרים במעטה של אני-מתכנן-את הפרידה-ולא-כדאי-שהיא-תרגיש. היה טוב לחכות לשבת. ידעתי שיחד עם מנוחת הנפש שמגיעה עם גדרי ההלכה, מגיעה גם מנוחת הגוף מכל הנסיעות והטרדות של ימי החול הרחוקים ההם.

אבל בתת הכרה, פחדתי. מהביקורת. מלעמוד בסטנדרטים גבוהים של התנהגות. בלאו הכי עבדתי במשרה בכירה מאד והיו לי דאגות אחרות בעבודה ועם העובדים מלמעלה ומלמטה. ובשבת במקום לרוקן את הראש, היינו עושות סשן. והוא היה כבד.

הגוף התקומם. ונתן ביטוי בכאב הראש. שום כדור לא סייע. הרי לא יכולתי להיות מושלמת. תמיד היו פקים. לא נתתי מספיק על הראש לפקידה כדי לא להעליב אותה. לא נתתי מספיק על הראש לפקידה אחרת כי מי שלא מבין מעצמו שלא קונים נעליים בשעות העבודה אין לו מוסר עבודה. לא הערתי לשכנה מלמטה שתפסיק לקשקש עד שתיים לפנות בוקר ונאלצתי לסגור את החלון כי היא אף מעשנת כמו קטר...

זה מה שקורה כשהגוף מתקומם. כמו בסימפטומים של מחלה. הראש כואב. יש סיבה. או גופנית. או נפשית. כאב ראש איננו מחלה. כאב ראש הינו סימפטום.