הכי טוב ללכת עם תחושות הבטן או סור מרע
לפעמים אני נכנסת לבית של אדם זר ומיד אני מרגישה צורך לצאת ממנו החוצה. להימלט. צורך בלתי מוסבר. תחושה שלילית. מין מתח. כאילו האויר רווי משהו עכור.
לפעמים אני יכולה לפגוש מישהו באוויר הפתוח ולחוש אותה תחושה שקשה להגדיר, משהו, מין מעטה שלילי, זרמים של רוע.
לפעמים מרגישים אף בגלישה, בהתכתבות ברשת, בחוסר אונים של חבר לדיאלוג. מין בלבול, רצון לפרוק חוסר אונים ע"י הפצת לשון הרע, רכילות, התרשמות שלילית על מישהו אחר.
יש למרשתת עוצמה חייתית. ברגע שאתם נקלעים לטווח עין של מישהו שרוצה להרע לכם. קשה להתחמק ממנה.
אנשים תבוניים בודקים לפני שמחווים דעה. שואלים לפני שחורצים דין. אך לא כולם מתעכבים. לא לכולם יש פנאי, או רצון, או קשב. פשוט נופלים לתוך רשת שמישהו טמן ויחד אתכם מפילים עוד כמה "חברים/ידידים" שלא שמו לב או שפשוט כך נטיית ליבם.
מחפשים חדשות לבקרים למי להיטפל.
הם תמיד באופוזיציה.
מה שפלורה אומרת, אני נגד.
ממנים את אנטואנט למנהלת, אני מקנאה ומיד משמיצה.
נרקמת ידידות בין כמה מתקשרים למקלדת ומיד אני רואה בכך קנוניה. נגדי, אלא מה?
מכירים את רעיון הקונספירציה?
אם כך, מדוע אנחנו נכנסים למלכודת. אם ראינו אותה והבנו שהישות בעייתית. מדוע חברנו לה. מדוע? כי לפעמים, בתום לב, בהיסח הדעת או במודע, אותה ישות פורשת רשת מתוחכמת. מציירת דימוי של בינה ואיבוד דרך. וגורמת לנו תחושות אמפטיה. וכך, מתוך רצון להתקרב ולסייע, אנחנו נופלים לרשת ולפני שבכלל שמנו לב, אנחנו הפכנו להיות הטרף..
ועוד משהו לצטט "תוכיח שאין לך אחות".
ברגע ששמו עליך עין, או מילה, תימצא בסיחרור. וסופך מי ישורנו.
לא לחינם אחד מאבני היסוד של החוק העברי, המושתת על ההלכה היהודית, אוסר לשון הרע, רכילות.
אם כך, צריך להתרכז, להסתכל פנימה, ולדון כל אדם לפי תחושות הבטן שלכם. לא להיגרר ללשון הרע, לרכילות ולהשמצות של "חברים/ידידים" אף אם אתם מעריכים את בינתם. אפשרו לעצמכם להחליט, לפני שתיגררו אף אתם לסיחרור של הפצת "מידע/התרשמות" על אותו אדם.
יש לנו תבונה. בתוך הגוף שלנו יש רוח, נשמה, תבונה מובנית שעברה אלינו מדורות אינסופיים אחורה. ושאנחנו נעבירה קדימה עד לאין סוף הדורות.
אפילו אם אני חושבת שיש היגיון בדברים הנאמרים לי, עדיין אני נותנת לעצמי את הרגעים הנחוצים ומנסה לחוש. האמנם? האמנם הרכילות, לשון הרע, ההתרשמות של אותה ישות שהועברה אלי, הינה נכונה.
ריצת רגלים להרע? למה למהר להפיץ התרשמות שלילית על מישהו. מה טובה תצמח מכך? מה תועלת תהיה למפיץ. האם תחושת ניצחון? האם תחושת גדלות? על חשבון מי? מי שאינו יכול להתגונן? מי שבכלל אינו יודע שריכלו אודותיו?
פתאום אתה מרגיש מין קור.
אני לא יודע כמה נחשפת למישהי שקראה לי שקרןכי אני שולח לה המון מיילים במוטקה - מדןבר על מערכת ששולת הודעה לחברי הקהילה ובאמת קצת מציפה , גם אחד הדמויות הבולטות בבלוגים שמיד קם לעזרתה, אנשים לא מבינים איך מערכות עובדות, הם לא בודקים את אמינות תגובתם לתוכן וכן אפשר לפעמים לחוש שאותם עד צמרמורת
היה פוסט מצויין של מנהלת הרשת. לפי התגובות יכולת לראות לאן נושבת הרוח.
במקום לקדם בברכה, במקום לנשום לרווחה שיש מי שמכוון את המפרש לכיוון הנכון. במקום להתיישר לפי ערכי המוסר וחוקי המדינה. במקום לעצור לרגע ולברר למה כתב מי שכתב את מה שכתב. לא! מיד אופוזיציה ועוד נפט לבערה.
לא לא ראיתי מי שקראה לך שקרן ואף לו מי שנגרר אחריה.
אני יכולה להגיד לך ממני. מאז אני כאן, אני פועלת מאחורי הקלעים להשכין שלום ולחבר אנשים שהתנתקו. ומה אני מקבלת. טריקת דלת ויריקה בפרצוף.
כמו שכתבת במשפט השני שלך. חוכמה קטנה מאד להתחבא מאחורי האלמוניות שהמקלדת מאפשרת לנו.
ויתכן שמקורן בקנאה וזהו.
ואם אני מקנאה שיש לה בעל רופא עולמי להשתלות ולי יש רק נגר מקומי. אני מקבלת לגיטימציה, להפיץ שמועות זדוניות?
אנשים תמיד מקנאים. צריך להישאר בני אדם.
את צודקת ילנה, בסך הכל רשת. אולי אני מבקשת יותר מדי שלום. יותר מדי חברות. יותר מדי פירגון.
אני מתייחסת ברצינות רבה לרשת כי אני בחרתי להיות בה חברה.
זה לא יהפוך אותנו ליפים
אם נגיד למישהו שהוא שמן
זה לא יהפוך אותנו לרזים
אם נגיד למישהו שהןא טיפש
זה לא יהפוך אותנו לחכמים
כולנו בני אדם, לא שווים ולא דומים......
שבת שלום.
מסייע לקוות שאנשים יתעכבו לחשוב לפני שהם פוגעים אחד בשני.
נפלא מבינתי מה סיפוק הם מקבלים מפגיעה והשתלחות באחר??