לא הכל כסף או תופעת העדר

מה קרה לתרבות, לחינוך ולערכים.

הבילוי המקובל היום על אמהות, תרבות הקניונים? לפני שנים אחדות הכרתי משפחה צעירה. הורים עובדים, כמובן, 2 בנות בגילים 6/10. הבילוי המועדף על האם וכן על בנותיה היה ללכת לקניון. קחו כסף ותרדו לי מהוריד. עד כדי כך שהבנות הוציאו הון על מוצרי פלסטיק צבעוניים, בגדי טריקו חולצות בטן ושאר שטויות. הבילוי המועדף היה התכנסות של בנות השכונה ברחבת הקניון וכיתות רגליים עד החשכה.

כשאני הייתי בתמונה, ניסיתי לקחת איתי סנדוויצ'ים, מים, משחקי שולחן, שמיכה, ספרים ומכשיר קלטות קטן. ניסיתי לשכנע לשבת מתחת לעצים, בצל, לפרוס שמיכה ולבלות אחר צהרים נינוח ונעים. לא הצלחתי. הזוהר המלאכותי של החנויות, המוסיקה הרועשת והמזמינה, יתר הבנות, התחרות. כל אלה חיבלו בניסיוני לשבת למנוחה מתחת לעצים ולקרוא, לקול אותה מוסיקה...

שנים רבות עברו מאז, אני בטוחה שאותן ילדות גדלו להיות חלק מהעדר הנוהה אחר תוכניות הריאליטי. שמה שמעסיק אותן הינו מי זוכה במאסטר שף, מי זוכה במרוץ למיליון וכל שאר התוכניות המגדירות ריאליטי והממלאות רייטינג ושאר חוליים.

מה קרה לשאילת ספרים בספריה הציבורית? רכיבה על אופניים בפארק העירוני. גלישה על סקטים, משחקי קלאס וכדור בחצר הבית. ערבי שינה ומסיבות פיג'מות, תה ערבית עם חברים/ות??

האין מה לעשות בערב ללא הצפיה בכל מה שרשתות הטלביזיה הישראלית מציעה?

האין על מה לשוחח מלבד תוכניות ריאליטי ותוצאות תחרויות ההבל שלהן?

יש קהילות הזקוקות לסיוע. יש צורך במתנדבים שיובילו במכוניותיהם סלי אוכל בימי חמישי ושישי. יעלו ברגל לקומה השניה והשלישית ויניחו אותם על סיפי הנצרכים.

יש צורך בהבאת המגזינים שכבר קראתם, לבתי אבות והנחתם בחדרי הזקנים הנטושים, פליטי המטפלים ממזרח.

יש צורך בהקדשת ערב אחד בשבוע להקראת וכתיבת מכתבים לאותם ערירים היושבים בדד בבתי אבות או בחברת מטפליהם הפיליפינים. או בהקראת עיתון יומי או קטע מספר טוב.

יש צורך בהסעת ילדים מבתי מצוקה, השוהים במעונות היום, לבתיהם.

יש צורך. יש צורך.

ויש מי שעוסק בכל אלה.

שוחחתי בטלפון עם אבי מכפר סבא. יודעים על מה הוא הודה לי בהתרגשות שהעלתה דמעות בעיני? על כך שלפני כמה חודשים נתתי לו את מספר הטלפון של רונלד מנהל העמותה "הזן את הכל" בכפר סבא. על כך שסייעתי לו להרגיש שלם. לממש את רצונו להתנדב. על כך שהראיתי לו את הדרך לתת סיפוק בחייו. אבי הינו מנהל זוטר בחברה. אשתו עובדת ויש להם 3 ילדים. שניהם עמוסים עד צוואר. אין להם פנאי לעסוק בתחביבים. הם רצים בוקר וערב אל ומעיסוקיהם. נוסעים ברכבם למקומות העבודה. ובערב הם מגיעים מותשים. ממה? מלנסות להביא לחם הביתה. וכיצד קרה שאבי שאף כל ימיו לעסוק בהתנדבות? קרה. כי אבי הינו אחד מיני רבים שלא חש סיפוק עד שלא יעשה משהו בשביל החברה.

ויש מי שטוענים נגד המימשל ויש מי שטוענים נגד כל העמותות האלה. למה הן קיימות בכלל ולמה הממשלה אינה עושה מה שצריך למען החלשים. אוקיי איננו שוודיה ואצלנו יש עמותות. אך הכי חשוב שיש אצלנו מתנדבים העוסקים במלאכתם בשקט. עייפים עד כלות הכוחות. בסוף השבוע. ביום חמישי. כשכל עם ישראל מגיע סוף סוף לביתו ומתחיל את פגרת סוף השבוע. האנשים האלה לא אמרו די, עד שלכולם, לכל אחד ואחד מהם, יהיה מונח על שולחנם לחם ובשר לשבת.

בקטנה, אם יותר לי לחשתמש בסלנג, כאן אצלנו במוטקה, אנחנו הזמנו את רות סירקיס כדי שתיתן מעט מזמנה לתועלת חברינו המשתתפים בתחרות האוכל של החגים. אנחנו ביקשנו שתתפנה עבורנו מעיסוקיה הרבים. הרי רות סירקיס בת 77. עד 120. יש לה משפחה ענפה. נכדים. יש לה מה לעשות. הפעילות למעננו לא תכניס כסף לכיסה. ואף לא גלורי ותהילה. רות סירקיס כבר יושבת שנים רבות בפנתיאון. בואה אלינו למוטקה הינו מעשה לתועלת הקהילה. ביקשנו. והיא תבוא.

בהצלחה לכל משתתפי תחרות האוכל הגדולה של השנה החדשה.

מספר הטלפון של רונלד בעמותת הזן את כל בכפר סבא 0507274115. יש צורך רב במתנדבים. תודה.

שנה טובה ומלאה מעשים טובים.