העגל הזה הוא הילד שלי כתב אייל מגד

מאז חודש מאי שמרתי את העתון הקמטוטי, מכיוון שאני מזדהה עם סבלם של בעלי החיים. קראתי את הכתבה ומחיתי דמעה, והחלטתי להביאה כלשונה. העגל הזה הוא כמו ילד, וכשהוא מוטל כך כפות על הרצפה, עיניו מעונות, אורן ניטל מהן, אני הכי רחוק שאפשר ממנו. אני לא מסוגל להושיע אותו, איני יכול לעשות כלום למענו. אלוהים השטני יודע מה הוא עבר בדרך. בבטן האוניה שהובילה אותו בטרנספורט מאוסטרליה לאילת. אבל זה לט סופה של דרך הייסורים, גם לא התחלת הסוף, אלא אולי סופה של ההחלה, תהיה עוד סלקציה שבמהלכה יוחלט אם העגל המעולף, המבולבל, המעונה, ימשיך במשאית הדחוסה, הרותחת, בכביש הערבה בואכה, בית מטבחיים מזדמן, או יירצח במקום, כי כבר אין בו חפץ. במשחטה וזה כבר באמת יהיה הסוף- הוא לא יומת בחסד אלא ידקרו ויתעמרו בוף יקטעו ויערפו, כדי שיגיע למטעם לצלחת ולחך. הילד הזה הוא ילד שהופרד בלידתו מאמו, ילד שלא זכה לינוק, יש לו רגש עמוק לא פחות משל ילד. יש לו רצון לחיות הוא הילד שלי. כשאני קורא את מה שהוא עובר איני יודע את נפשי. אני מקונן לא רק עליו כי אם גם עלינו, שאנחנו ממשיכים לחיות כאילךו כלום, כשהוא מתבוסס בסבלו, אני בוכה על האטימות שלנו, על ההתיחסות אליו ואל בני מינו כאל גזע נחות, שמותר לחסל אותו בכל המיתות המשונות. מה אני יכול לעשות כשהילד שלי מובל כצאן לטבח? בייאושי אני כותב בשבת בבקר לאשת ראש הממשלה. אני כותב לשרה נתניהו, מאחר שלמחרת מתקיים בממשלה דיון, שבו יוחלט על גורלם של מאות אלפי עגלים כאלה. בממשלה ישבו ויחליטו אם להוריד את המכס על ייבוא "בשר בקר" מאוסטרליה, וכך יתנו אור ירוק למשלוחי התופת. אני מסמס לשרה נתניהו כי יש לי מספר הטלפון שלה, אני מסמס לה כי אני מכיר את בעלה ויודע שהוא לא ערל לב. אני מקווה שלא יהיה אדיש למה שאני מתאר. אני כותה לה שאם הייתי נזיר בודהיסטי הייתי מצית את עצמי מול משרדו של בעלה, כי אני לא יודע מה עוד אפשר לעשות. שרה מגיבה: לקחתי את דבריך ברצינות, ומוסיפה שעמדתה כעמדתי בנוגע לבעלי החיים, שהיא מרגישה כמוני. לפני ישיבת הממשלה אני עומד ליד המחסום שמול גבעת רם, עולה לרגל למקום שבו יוכרע גורלו של העגל. סקודה אחרי סקודה נכנסת, ובתוך כל מכונית שרד יושב מיניסטר, שהעגל המעונה הוא הדבר האחרון שמטריד אותו באותו רגע. באותה שעה אמרתי בליבי, שממש במצב הזה דרושה אשת ראש הממשלה. נציגה של הרגש במקום שבו שולטים חישובים קרים ואינטרסים אכזריים. חשבתי שאם שרה נתניהו תקיים את הבטחתה, היא תעשה בדיוק את מה שהיא צריכה לעשות, את מה שמצופה ממנה, ושבמקום להתעמר בה נתברך בה. בחמש אחר הצהריים הופיעה הכותרת שבישרה: נתניהו מנע ביטול המכס על עגלים. ובידיעה עצמה צויין ש"הביע דאגה מהסבל שנגרם לבעלי החיים בעת הובלתם". כל מילה מיותרת. ,