האמנם,היהלומים הם עדיין ידידיה הטובים של האשה?
בחופשה ארוכה כמו שהיתה לנו בימים אלה אפשר להספיק הרבה :לקרוא,לאהוב,מיפגשי משפחה ומה לא.
אבל תודו,חברות,בתקופה כזאת,עת בוא הסתיו,אם איננו עושים משהו לטובת הבית-קשה יהיה להסתדר עם המצפון.אז יום אחד החלטתי להקדיש לסידור הארונות.המגרה האחרונה היתה מגרת התכשיטים שלי.הרבה,הרבה שמונצעס.וזה העלה בי את המחשבות והזיכרונות האלה.............
כשאמי(דודתי,בעצם)היתה חולה וביקרתי אותה במושבה בקביעות,החליטה,להפתעתי,להוציא מהארון שלה תכשיטי זהב ולתיתם לי.אף פעם לא ראיתי אותם עליה.הודתי לה.וטמנתי במגרה.לאחר מותה ניסיתי לענוד את הסיכה עם האבן היקרה,אבל היא משכה לי את שולי הז'קט למטה.אז מכרתי אותה.הענק מזהב,יפה מאד,סיגנון קלאופטרה,חימם אותי מדי,ולכן היפקדתי אותו בכספת בבנק ועלה לי סכום לא קטן כל שנה עד שהחלטתי שחבל על הכסף,חם לי מדי לענדו ומכרתי גם אותו.הסכום שמקבלים במכירת תכשיטים כאלה הוא אפסי בהשוואה לערכם.
אין לי אף תכשיט מזהב,מלבד שני עגילי צועניה שרכשתי. קטנים מאד וזהו.
בשנים האחרונות(שלוש,)אני לומדת בבר-אילן וכל יום שלישי ממש בזאר במעברים.הכי משך אותי מוכר תכשיטים חייכני,שמכר תכשיטים---שימו לב-בשבעה שקלים כל תכשיט(ותארו לכם,במחיר הזה והוא כניראה גם מרוויח).בודאי הביא בחשבון שלסטודנטים אין כסף לבזבז על תכשיטים.אבל אני נהנתי מזה ובכל פעם הייתי קונה כעשרה תכשיטים בכוונה למתנות,אבל גם עבורי.כשבפרלמנט של יום ששי אני עונדת ענק ,חברותי,שלא אחת עונדות תכשיטים,מתפעלות.וכשאני מגלה להן את הסוד של בר אילן,מבקשות,, שאקנה להן כזה.לא תמיד יש לו בדיוק כזה כמו שהיו רוצו.ת.אבל כעת שמתי לב שמה שחשוב בתכשיט זה הגוון והתוספת שהוא מקנה לבגד.זוהי גם תרומתם של הצעיפים הציבעוניים.(שאף הם נימכרים שם אל תשאלו אותי עכשיו.השנה טרם התחילה.)בכל זאת על אצבעי שתי טבעות זהב עם יהלום קטן.אני שומרת עליהם מכל מישמר.לא בגלל ערכם הכספי.אלא בגלל ערכם הסנטימנטלי.מאחורי כל טבעת מהשתיים יש סיפור אהבה של איש שאהב אותי ואיננו עוד.יום הקדיש הכללי
היום,י' בטבת,הוא יום הקדיש הכללי של האנשים שיום מותם אינו ידוע.במסורת זהו יום צום בו החל המצור על ירושלים טרם חורבן...
לקריאת הפוסט
אספר לקראת טו' בשבט אגדה סלובקית
בכפר אחד חי אכר עם אשתו ובנו התינוק.
מדי יום האשה החרוצה היתה פעילה,אך בלכתה לישון,בערב, נירדמה מייד כמו בול עץ.
הלך האכר ליער,למכשפה הידועה בסביבה ,וכשהיא יושבת ליד יורה רותחת,מעבירה נוזל...
לקריאת הפוסט
ברכה
שנה אזרחית מוצלחת לכל חברי מוטקה.שנת בריאות ,אושר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
<p>אז לכל אחד יש את התכשיט שהוא עונד לא בגלל ערכו הראלי אלא בגלל ערכו הריגשי. אני עונד שרשרת עם "חי" שאמי קנתה לי לפני 30 שנה. הוא לא יורד מצוארי.</p>
<p>אז שיהיה לך חג שמח</p>
<p>היום אני הולכת עם שרשרת פושטית שתכסה את מה שאני רוצה להסתיר</p>
<p>שיהיה חג שמח</p>
<p>מה שנראה לי חשוב הוא שעשית את הדברים למען לרצות את מצפונך, אנילמדתי מזה זמן לא להיות מושפע מהדבר שנקרא מצפון. לדוגמה, לפני לכתי לישון אני מחליט כי מחר בבוקר אסדר משהו. בבוקר קמתי ולא בא לי מסיבות שונות לעשות זאת ואז אני אומר לעצמי היום לא בא לי ושלום על ישראל ועל המצפון</p>
<p>מה שנראה לי חשוב הוא שעשית את הדברים למען לרצות את מצפונך, אנילמדתי מזה זמן לא להיות מושפע מהדבר שנקרא מצפון. לדוגמה, לפני לכתי לישון אני מחליט כי מחר בבוקר אסדר משהו. בבוקר קמתי ולא בא לי מסיבות שונות לעשות זאת ואז אני אומר לעצמי היום לא בא לי ושלום על ישראל ועל המצפון</p>
<p>רוב התכשיטים שלי נמצאים במגירה.</p>
<p>אהבתי את הרשומה.</p>
<p>נשים - אוהבות יהלומים, חושבות שהוא עשיר וכיום כדאי מאד כדאי וחד עשיר.</p>
<p>נשים שאוהבות פרחים סנתמטליות רגשנות ואהבה,</p>
<p>אלו החסכנים שיש להם כסף ומזמינים את האשה להמבורגר וקולה ביום הודתה ,מצלצלים אחרי הנשף ומקבים להתארך במיטתה כמה חודשים עד לכיבוש הבא כשהיא משלמת עבורו.</p>
<p>בסוף יש את ניסו המקסים,</p>
<p>ישר דרך ומקסים כמו שניראה לי יודע הילכות אישה.</p>
<p>ואני אויי עדיין חושבת שיהלומים הם לעולם, עדיין נוצצים ואנו מזדקנים,דוהיםםםםםםםם ורק הברק בעניים נותר לספר סיפורי אהבה</p>
<p></p>
<p>חג שמח</p>
<p>שנה טובה</p>
<p></p>
<p>אביבה</p>
<p>באתי הביתה שמתי את הצמיד במגירה ושכחתי מהעניין כל פעם שניפגשנו ניזכרתי בצמיד רצה הגורל שחודש אחרי שקניתי הצמיד במחיר מצחיק ניפרדנו והתכשיט שוכב אצלי כאבן שאין לה הופכין.</p>
<p> לחברה הבאה שהיתה לי כעבור תקופה לא העזתי לתת את התכשיט הזול היא מבינה בתכשיטים , מכרה תכשיטים בחנות יוקרתית באחד הקניונים...</p>
<p></p>