הנס שקרה לי - אירוע מוחי בזמן טיול

סיפור המקרה הבא אולי ידריך אותכם במצב דומה ותפנימו. 

זה היה יום ראשון פסטורלי בחבל הקיפ המזרחי של דרום אפריקה. דקות ספורות לאחר שעזבנו את כפר הדייגים העתיק אלים שהוקם במאה ה-19. נסענו לכיוון קיפ אגולש', הנקודה הדרומית ביותר של יבשת אפריקה. כשאני נוהג בדרך משנית, בשטחים מכוסי צמחי פיינבוש' בוהקים בצבע צהוב. 

לפתע ידי נשמטת מגלגל ההגה. אני מרים אותה וכוח מגנטי מושך אותה שוב למטה. הרכב מתחיל לזגזג בכביש. אשתי פוקדת עלי לעצור ואני מגלה שרגל שמאל לא מתפקדת. אשתי עוצרת את הרכב בעזרת בלם היד ויוצאת לצד הרכב אלי. עתה היא מבינה שקיבלתי אירוע מוחי, הסימנים המובהקים שיתוק כל צד שמאל. אני מנסה בעזרתה לצאת מהרכב תוך הישענות על הדלת ולהגיע אל המושב האחורי ללא הצלחה. לפתע מאי שם מופיע רכב. הנהגת עוצרת ואשתי מבקשת ממנה לעזור לה לדחוף אותי למושב האחורי. האישה ממלמלת משהו ועוזבת את המקום. אישתי בכוח עלומים גוררת אותי מהצד השני של המושב האחורי למצב שכיבה ופותחת בנסיעה מהירה. לאן ? לא יודעים. 

לפתע הרכב שעבר קודם, עוקף אותנו ומסמן לעצור. מהרכב יורד סטפן (שמו נודע לי מאוחר יותר), פוקד על אישתי לעבור למושב האחורי ומספר שכבר הודיע לבית החולים שאנחנו בדרך ושנחזיק חזק. סטפן פותח בנהיגה מהירה ואחרי 45 דקות אנחנו מגיעים לבית חולים כפרי. בחדר המיון 3 אחיות ורופא מתמחה. אשתי מצלצלת לבני ביוהנסבורג - רופא כירוג של כלי דם במוח. הוא נימצא בחדר ניתוח. האחות מעבירה אליו את השיחה ואשתי מדווחת לו על המקרה. הבן מתקשר לבן השני שנופש באזור קיפ התקווה הטובה, והם מחליטים שבית החולים הטוב ביותר הוא בסאמרסט - ווסט. הבן הרופא מעביר טלפונית לרופא המקומי הוראות רפואיות והבן השני מנסה להשיג הליקופטר להעברה. 

שעון החול מתקתק, אם בחלון הזמן של 5-6 שעות החסימה במוח לא תשוחרר יגרם נזק בלתי הפיך למוח. ההליקופטר במשימה אחרת ואחריה הוא חייב לחזור לבסיס לתדלק. אין התחייבות לזמן הגעה. 

מפעילים קשרים ובית החולים שולח רופא קרדיולוג ברכב פרטי אל בית החולים הכפרי מרחק של 140 ק"מ. אחריו מוזנק אמבולנס עם צוות. אחרי שעה וחצי הרופא מגיע ומכין אותי לנסיעה הארוכה. לאחריו מגיע האמבולנס ויחד איתי יוצא לדהירה אל בית החולים. כלתי יוצאת בנהיגה לכיוון אישתי כדי לחבור אליה ובני יוצא אל בית החולים לחכות לי. מגיעים לבית החולים הישר לחדר הטראומה. רופאים ואחיות גוהרים עלי. אחת שואבת דם מזרועי והשניה דוחפת אינפוזיה ליד השניה, אחרת מדביקה לי מדבקות ל-ECG ואחת מפשיטה אותי בעוד האחרת תוקעת לי קטטר. מספר דקות לאחר מכן אני מובל לסורק CT ומשם מועבר לחדר במחלקת ICU . 

הרופא חוזר לחדר ואומר השתחררה הסתימה במוח. ואכן תוך כמה דקות חוזרת לי התחושה ביד ואחריה הפעילות ברגל שמאל. דמעות חונקות את כל המשפחה שבחדר. 

למחרת אישתי מדווחת לחברת הביטוח שמבטיחה שהסוכן המקומי יתקשר ויטפל בכל. עד היום עדיין לא שמענו ממנו. 

חברת הביטוח מנחה אותנו לא לשלם דבר ושהם יטפלו בזאת. סיפורים באוויר, כל מטפל / רופא ביקש חתימה לערבות ותשלום בכרטיס האשראי לפני שהתחיל לטפל.

אחרי 6 ימים שוחררתי מאישפוז. מחלקת החשבונות של בית החולים ביקשה תשלום. חברת הביטוח אמרה שרופאת המשפחה שלי בישראל לא עובדת ביום שישי והם לא יכולים לעיין בתיק הרפואי שלי כדי לקבוע אם הביטוח מכסה את האירוע ולכן הם לא יכולים לשלוח התחייבות לבית החולים. בקיצור, שלפנו את הארנקים ושלמנו בכרטיס האשראי עשרות אלפי רנדים לבית החולים כדי להשתחרר. 

הביטוח יעץ לנו להגיע למלון בקיפטאון ולעשות בו את סוף השבוע. וכך התרוצצנו ממלון למלון למצוא חדר פנוי. זאת הייתה שבת של גמר גביע רוגבי וכל בתי המלון היו עמוסים. 

ביום ראשון בלילה הודיעו לנו מחברת הביטוח שמחר יגיע רופא מלווה ויטיסו אותנו חזרה לישראל בטורקיש אירליינס. ביקשנו הסבר למה לא בטיסת אל על שיוצאת גם היא למחרת וזאת טיסה ישירה. ניסו להסביר לנו שעם טורקיש זה יותר מהר. ביקשנו להבין למה טיסה עם חניה באיסטנבול לתל אביב יותר מהירה מטיסה ישירה עם אלעל. לא קיבלנו תשובה ולא נותר אלא לאיים שאנחנו נקנה את הכרטיסים בכספנו ונתחשבן בתל אביב. כנראה שהאיום פעל והחברה אישרה את הטיסה באלעל.  

חזרתי לישראל ללא נזק פיזי או מנטאלי וזאת תודות לתושיית אישתי שזיהתה את השבץ וידעה על חלון הזמן המוגבל. היו עוד שחקנים בנס שקרה לי, סטפן, אדם מקומי שמעולם לא הכרתי לפני כן ועשה את כל מה שיכל כדי לעזור. בבית החולים הכפרי אישתי ביקשה ממנו קצת פרטים עליו כדי שתוכל להודות לו ותשובות הייתה "בבקשה אל תקחי ממני את הזכות הזאת למצווה". וכמו בניסים גם כאן נזקקו קצת לפרוטקציה מעמיתים של בני הרופא. 

אז כאשר אתם מטיילים וודאו שבן זוגכם יודע את הסימנים של אירוע מוחי, זה יכול לפגוע בכל אחד לא אזהרה מראש. וכאשר אתם קונים ביטוח נסיעות, אל תבדקו רק את המחיר, תבדקו גם איך השרות שניתן במקרה חרום לא לכל אחד יש את הפריבילגיה של בני משפחה באזור.