מתארחים אצל שבט ההימבה בנמיביה

לאחר ההגעה לוינדהוק בירת נמיביה, לקחנו את האוטובוס המקומי ויחד עם נוסעים אחרים יצאנו למסע צפונה. אחרי נסיעה מתישה וחניות בדרך, הגענו לעיר המחוז אופו. האוטובוס עצר לנו בתחנת הדלק, מקום בו קבענו להיפגש עם ג'ון המדריך המקומי.
לפתע, אפריקה במיטבה. מול עיני עוברת גברת שחומה-אדומה, גופה חשוף, זוג שדיה מנדנדים לקצב ההליכה, על ראשה שק קמח תירס ויריעת עור פרה מסתירה את חלציה. נכנסו לסופר הצמוד, כדי לקנות שתיה בזמן ההמתנה לג'ון ושוב, אותו מחזה סוריאליסטי, נשים בנות שבט ההימבה ערומות למחצה עושות קניות בטבעיות רבה עם עגלת קניות כמו בסופר בפתח תקווה.
ג'ון הוא בן שבט ההימבה. כאשר היה צעיר, אביו החליט שילד אחד מהמשפחה צריך להיות מלומד ושלח אותו לעיר הגדולה ללמוד בבית הספר של הלבנים. ג'ון הצליח להתגבר על המכשולים הרבים, לסיים את בית הספר ואף את לימודי ההסמכה בתיירות. היום הוא בעל חברת טיולים וסיורי שטח. הסוכן של חברת סי. אפריקה.
התמקמנו בלנד-רובר של ג'ון ויצאנו בדרך עפר לכיוון ההרים. הנוף היה משגע, מדבר מסעיר וצמחיה זעירה. מפעם לפעם פגשנו קבוצות אנשי הימבה צועדים לאי שם, אנשים חביבים ומסבירי פנים. לפנות ערב הגענו לנהר הקונן שהיה שופע במים, מראה מדהים בישימון הצחיח. המשכנו דרך הקניונים אל מתחם השבט ואל משפחתו של ג'ון. לפתע, מצאנו את עצמנו במתחם מוקף גדר עשויה מענפים יבשים ובמרכזה בקתות שנבנו מטיח בוץ על מסגרת עץ. המקום שקק נשים וילדים.
ג'ון הכיר לנו שתי נערות צעירות שהצליחו לתקשר איתנו באנגלית ואמר לנו שהן יהיו אחראיות לכל צרכינו. לאחר מכן הובלנו לביקתה שבה נתארח. בתוך הבקתה היה ריח חריף של עשן ושומן. למרות האפלולית ראינו בצד ערימת עורות שאמורה הייתה להיות המיטה שלנו. אני העדפתי את שק השינה.
החשיכה ירדה והבנות הדליקו מדורה בפתח הביקתה. קראנו לבנות צילי וגילי כי לא יכלנו לבטא את שמם בשפה המקומית עם הקליקים. צילי הביאה קמח תירס מהאספקה שג'ון הביא והכינה לנו מין תבשיל דיסה. ג'ון סיפר לנו שאנשי ההימבה הם פוליגמיים, זאת אומרת שלכל גבר יש מספר נשים שגרות ביחד במתחם. הגבר עצמו נימצא הרחק ולרוב יש לו עוד נשים באזור אחר. גברים אחרים נמצאים בעיר הגדולה ומנסים להתפרנס מעבודות מזדמנות. זאת בעצם הסיבה שלא ראינו גברים במתחם. בכלל כל הילדים גדלים ביחד ועליהם מתוספים ילדים של נשים אחרות שגם הם מצאו עבודה בעיר ונשות המתחם מגדלות עבורם את הילדים תמורת תמיכה כספית. עיקר העיסוק הוא טיפוח עדר העיזים של הבעל. כאשר בן שבט מגיע לבגרות הוא מצטרף לבני גילו והם עוזבים את המתחם לחיים חדשים. הבנות נשארות לעזור בעבודות הבית וגידול התינוקות הרבים.
למחרת נפרדנו מג'ון שחזר והשאיר אותנו בידי צילי וגילי. בימים הבאים למדנו את אורח החיים הייחודי של השבט את המנהגים ואת הקשר ההדוק בין חברות הקהילה. הבנות הראו לנו איך מערבבים שומן חלב עם אוכרה (מינראל בצבע אדום) ומורחים את העיסה הזאת על הגוף, מה שנותן לעור את הגוון האדום. החומר שחודר לעור שומר על רעננותו ונקיונו. בגלל חוסר במים ההימבה ממעטים להתרחץ. כדי לשמור על ריח גוף נעים הנשים אוספות שורשי עצים ארומטיים וכותשים אותם עם עשבי תיבול. אחר כך מבעירים את התערובת כדי ליצור עשן מבושם כבד כאשר הבנות יושבות קרוב מאוד לאש ומכסות את עצמן והאש בשמיכה כדי לספוג את הריח.
בבקתה נפרדת בשולי המתחם נמצאת "האש הקדושה", "אש התמיד" המייצגת את הקשר בין החיים ורוחות האבות הקדושים. אליה יגיעו אנשי המתחם לתנות את צרותיהם ולהתחלק בשמחותיהם.
בוקר אחד התעוררנו לקול המולה וראינו מספר רב של נשים מצקצקות בלשונם לפני אחת הבקתות. גילי באה וספרה לנו בהתרגשות שאחת הבנות הצעירות קיבלה מחזור. זהו הרגע המרגש בחיי כל צעירה. הבחורה נלקחה אחרי כבוד מחוץ למתחם למקום מסתור. גילי אמרה שהיא תחזור רק בסיום הוסת. כל הזמן נשים עמוסות במתנות ואוכל יצאו לכיוונה. לנו לא הרשו להגיע. אחרי יומיים הצעירה הגיעה בלוויית נשים מרקדות חזרה למתחם הישר לביקתה של "האש הקדושה". כאשר היא יצאה משם החלה השמחה במתחם. ריקודים שירים ובלגן. לבסוף ענדו לה כתר עשוי עור פרה מסביב לצוואר סימן שהיא עתה אישה ומוכנה להיות אמא.
מבלי להרגיש את הימים שעברו הגיע הזמן להיפרד. ג'ון הגיע אם זוג תיירים ששלפו מצלמות והתחילו לתקתק תמונות ללא הבחנה. תהינו בליבנו אם הם מבינים שמאחורי אנשים מסבירי פנים אילו, מסתתרת תרבות חזקה של חיים קהילתיים המבוססים על שיתוף, ואכפתיות זה לזה לחיים בר קיימא. כאנשי המערב אנחנו כל כך עסוקים בתפיסת העצמיות שלנו, מנסים להשיג הצלחה וצמיחה אישית בכל מחיר, עד שאנחנו מאבדים את זמן האיכות עם המשפחה.
משה הוא יועץ ומעצב מסלולי טיולים בחברת cafrica.net לטיולים עצמאיים באפריקה לבני גיל הזהב "מומחה לאפריקה" על ידי משרד התיירות הדרום אפריקאי.






