בכל פגישה יש משהו מהפרידה
חוזר אני לשבילי ילדותי, לצריף חדר אוכל ילדים, לזמן בו כולם דיברו על חוסר במזון ואיך שהתרנגולות בלול קיבוץ כפר גלעדי מטילות חציי ביצים. ואז נפגשנו במקרה, ירדתי מאוטובוס "חברת החולה" או "המקשר". אתה הכפר, קיבוץ כפר גלעדי אז בן שלושים היית. גבוה, בוגר השומר. דרכך עברו המון מעפילים מלבנון, למרות פטרולי "הכלניות" ומחסומי הדרכים. כשנפגשנו לבשת אדרת ישנה שנשתמרה אצלך מימי מחתרת ההגנה וקול הגליל שבקע מרדיו מלא מסתורין. ואני אז ילד. לא ידעתי אן באתי.נתת לי יד, שותקים הלכנו לבית מלבני שמול הברושים. ליד הדלת עצרתי מבויש, ורגע לפני שהלכת דחפת אותי פנימה, בלעדיך לא הייתי עובר את הסף אפילו שהיה הולך אותו יום ובא למחרת, גם אז לא הייתי נכנס. עכשיו שאתה בן תשעים, מספרים לי שעשו לך מתיחת פנים ואתה שוב צעיר בשנים. אל תצחק ובל תגיד דבר על הקרחת שלי. כן, לא מצאתי גוון אחר בכולבו שלך, נשאר רק הלבן. הזמן אוהב אותך. ירח רדוף עננים מלווה לילותיך. אלה הם חייך שנגעו גם בי. לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן, שוב היינו בורחים עם קלמנטינות בכיסים כשסלמון הגדול רואה לנו את הגב, כי היו לנו כנפיים. כשטים היינו בין עצי התות והתאנים וחיוכים קטנים מלווים צחוק ילדים. ולא אוכל לסיים מבלי לומר לך את את העיקר: אנחנו שנינו מאותו הכפר..
בשורות שוררות שיצא יפה. בהצלחה.
נהדר, מקסים, שא ברכה.