אור בקצה המנהרה
יצאתי לאויר העולם מזמן, כשפך השמן הספיק לכולם. זכורתני כי, היה זה בחנוכת המזבח. מתוך תעלת התשוקה של אימא הצצתי. רציתי להתחמם משמונה להבות נר מיילדת בעלת יד ענקית זדונה ובוטחת, חטפה אותי מהחור אל האור. את הנעשה אין להשיב - כל המציץ, סביר שייפגע ! "בת שביעית לנו " - צהל אבא - "לה אקרא בת שבע" בת שבע, אהובת נעוריו בה חשק, בטרם ענד לאימא חישוק באצבעה. אימא חשפה שיניים, שלפה טפרים , כלביאה נלחמה לביטול הגזרה . אבא בשלו - "בת שבע"!! פסק . "נהג בי במידת הרחמים, יעקב" - לא הרפתה אימא - לנו שישה ילדים , אלד לך שלושה נוספים" נדרה. משמיים חדרה אל החצר אלומת אור רבת עוצמה. היה זה אות וסימן לאבא, לא לנהוג כך להבא באחת התרצה, ובנימוק משכנע יצא - "בת שבע חסרת צניעות וענווה, לא ניחנה במידות טובות" " למלאכית שזה עתה נולדה, אקרא אורה " אימא לא ידעה נפשה מאושר ושמחה. לבת הבאה שנולדה קראה שמחה . לימים, בחולשה רגעית, חד פעמית יש לציין - התוודה הצדיק - "זכיתי מן ההפקר - את האור(ה) שלי ".
יום הולדת. שהצדיק באורה כל השנה ובפרט בחנוכה.
אוהבת אותך ריקי שמר