היא הייתה שם בין הענפים ערומה מחכה שיקטפו אותה

ישבתי בפתח הצימר נהנה מהאויר הצח שבכפר. השקט ששרר בסביבה איפשר לי לשמוע את איוושת העלים וציוץ הצרצרים..אימצתי את עיני בניסיון לראות את הנוף המקסים שהיה הסיבה לבואי. חיפשתי פינה להרגע ולהסדיר את מחשבותי והכפר היה המקום המתאים לכך. קמתי וצעדתי לאורך השביל נהנה מהאויר הצח ומהנוף העשיר המכוסה בפרחים , צמחים ועצים.. כך צעדתי שקוע בסרעפים נותן דרור למחשבותי ומנסה להכניס אותם לסדר מסויים. מחשבותי נדדו אל העבר שעכשיו ניראה לי כה קרוב. המחשבות עברו בראשי כמו בסרט נע מתארות היסטוריה של עשרות שנים , היסטוריה שנידחקה לסף ההכרה ועכשיו חזרה וצפה כאילו היה זה רק אתמול.. האירועים הטרגים שהיו שזורים בתוך ההיסטוריה חזרו וצפו לנגד עיני וגרמו לי למצב רוח קודר. האצתי את צעדי בנסיון לדחוק את המחשבות אולם דבר לא עזר. ידעתי שאדם אינו יכול להתנתק מעברו. החושך ירד על הכפר אולם עדיין ניתן היה להבחין בנוף ובשביל המתפתל שהוביל אל המטע. האצתי את צעדי שהפכו מרגע לרגע מהירים יותר ופתאום נוכחתי שההליכה הופכת לריצה. האם היה זה נסיון לברוח מהמחשבות שהלכו והתעצמו?. בכניסה למטע ניתקלו רגלי בגזע עץ שהיה מונח שם ופתאום מצאתי את עצמי שרוע על הריצפה בידיים ורגליים פשוקות. לא עשיתי מאמצים לקום ונשארתי שרוע על הריצפה נותן דרור לאברי ונהנה מהשכיבה על האדמה הקרירה. השכיבה על הבטן לא הייתה נוחה והתהפכתי ושכבתי על גבי. עכשיו הנוף היה מעניין יותר . מליוני הכוכבים האירו את המטע ואיפשרו לי לראות את פריחת העצים וחסדר המופתי שבו ניטעו העצים שעמדו זקופים כמו במסדר צבאי. ואז ראיתי אותה. היא הייתה שם חבויה בין העפאים ערומה כביום היוולדה . עורה הצח היה בוהק לאור הכוכבים והבליטות בגופה הביעו את בשלותה..קמתי וצעדתי לכיוון מחבואה. הושתי ידי מלטף את העור הרך לא הייתה תגובה. הייתי זר ולא ידעתי כיצד לנהוג . האם מותר לי לקטוף אותה כפרי בשל? ידי המשיכה ללטף ובדחף רגעי תלשתי את גופה מבין הענפים. ההתנגדות הייתה מועטה וכעבור רגע היא הייתה בידי כאשר אני נוגס בה בכל פה. ........כן , היה זה פרי האנונה הבודד שנשאר במטע לאחר הקטיף . האנונה הייתה עסיסית תאווה לשיניים ולחניכיים שנגסו בה בכל פה...