המרחק בין אויבים וידידים הוא רק מספר מילים

ידיו לא רעדו עיניו לא מיצמצו רגליו יציבות על הקרקע מתריסות אומרות ללא מילים אני כאן . לא אזוז זה ביתי. זו מולדתי מכאן אף אחד לא יזיז אותי. הם עמדו שם ממול חבורת האויבים ידם אוחזת בנשק. רובים וסכינים בקולם נשמעה קריאת תיגר אנו כאן. זה ביתנו מכאן אף אחד לא ינשלנו הדו שיח שדמה לשיח של חירשים כשכולם צועקים מקללים ומאיימים. נמשך כל הלילה עד שעייפו הגיבורים כך נמשכה מערכת היחסים אולם כאשר חלפו הימים וגם החודשים הלוחמים עייפו בשני הצדדים הצעקות התמתנו והפכו ללחשושים. כולם הבינו שאין טעם בחרפות וגידופים ואז הציע אחד הלוחמים הבה נעשה סולחה עם האויבים שהם גם שכנים נזמין אותם לחפלה עם עארק ,דגים וזיתים שהרי המלחמה הסתיימה ואנחנו סתם שומרים על מתחם שלנו והם על המתחם של המצרים. לאחר לא מעט חששות והיסוסיםהסכימו המצרים להיפגש באמצע הדרך בין עמדות שני הצדדים הם הביאו פול ושמן זית חומוס והרבה תבלינים וכך יכולנו לתבלן את הדגים ולהכין סלטים טעימים להנות מהחפלה ששברה את הכלים שהפכה את האויבים של אתמול לידידים. מוסר ההסכל הוא שהמרחק בין להיות אויבים לבין להיות ידידים הוא מרחק קטן של מספר מילים וחשוב גם אם הטונים מישתנים. האם זה סיפור של אחרית הימים? לא.! זה סיפור שיכול לקרות בין אויבים שהם גם שכנים !