הרגל ששלחה אותי לעולם החלומות

"אני רוצה לראות רצח בעיניים" צעק ודירבן אותנו להכות אחד בשני. היה זה קרב איגרוף בין שני חיילים , הכנה לקראת המשימות שהיינו אמורים לבצע מעבר לקווי האויב. "רוץ" הוא זרק לעברנו כשהוא מנסה לדרבן אותנו להאיץ את ריצתנו. וכך נמשכו האימונים לתוך הלילה. אימונים בים וביבשה . קרבות מגע ואימוני כושר. הרגשתי כיצד הגוף מתעבה בשרירים מסורגים והזריזות שבהם הצלחתי לנטרל תקיפת סכין. ידעתי שאני מוכן למשימה שהייתה אמורה להתבצע בקרוב.. המעבר מהאוהלים לצריף המגורים המוארך שיפרה את תנאי החיים שלנו.. האימונים הקשים שעברנו חישלו אותנו וידענו שלא נאכזב ביום פקודה לאחר שסיימתי לסדר את מיטתי צעדתי לכיוון פתח הצריף כשנעלי נוקשים על אבני המרצפות.. ראיתי את פתח הדלת אולם לפתע הוא נעלם. פתאום מצאתי את עצמי בעולם אחר עולם של שקט עילאי. שמעתי קולות שנראו לי כאילו הגיעו מהעולם החיצון. הברות ומלמולים שיצרו בליל של שפה לא מוכרת. הרגשתי שאני מרחף בין שמים וארץ דואה בין העננים. הרגשתי שיד נעלמת מרימה אותי ויחד אנו מרחפים על פני המרחבים של ים ויבשה וגלים. רציתי לשלוח ידי אל הציפורים שעפו לידנו אולם הידים לא נשמעו לי . . כך חלפו להם הרגעים שבעיני נראו כשנים. מצב של נים ולא נים ואובדן חושים. . לאט לאט התבהרה המחשבה והכרתי החלה לחזור למוחי. אני רואה אנשים מסביבי ולא מצליח להבין מה עושה נשמתי מחוץ לגופי. . העיניים מביטות ישר כלפי מעלה לתיקרה. . איני מגיב לשאלות שהופנו אלי . ואז הגיעה ההכרה בפרץ של כאב. . השמים והעננים שריחפתי ביניהם נעלמו. נוכחתי שאני שוכב על אחת המיטות כשמסביבי יתר הלוחמים. הסתבר שאחד החברים שלח את רגלו והכשיל אותי . המכה שקיבלתי מהנפילה על הריצפה שלחה אותי לעולם החלומות חסר הכרה. במשך כשעה הייתי במצב של חוסר הכרה ושלב ההתעוררות.. הרופא היחידי היה במחנה השבויים הקרוב. אני זוכר את טבליות המלח שהצטרכתי לבלוע מספר פעמים ביום במשך 3 ימים. במבט לאחור אני חושב שהארוע הזה הוא שמנע ממני , שבוע ימים לאחר המקרה ,להשתתף בחדירה לעזה לפוצץ רכבת שהובילה צבא מצרי ותחמושת. למשימה נדרשו 12 מתנדבים. מאחר ומספר המתנדבים היה 13 , המפקד היה צריך לנפות אחד מאיתנו. כאשר הגיע אלי ושאל לגילי עניתי שאני כבר בן 17. (לא סיפרתי שחסרים מספר חודשים). המפקד שלא הכיר אישית את האנשים אמר משפט שהכעיס אותי ונחרוט עמוק בראשי:"שני צעדים אחורה ילד". שנאתי אותו באותו רגע. אולם יתכן שידע על הפציעה שלי ולכן מנע את השתתפותי.