כבר לא לבד

הלבד הוא דבר עצוב, אני זוכר שנסעתי לטיול באתונה, וכולם היו זוגות ורק אני לא. נכון שהייתי צריך לברר מראש את העניין ולא לצאת לבדי, אבל שכחתי מזה לגמרי ומצאתי את עצמי גלגל שלישי של כל מני זוגות שחזרו לאהוב אחרי שהילדים עזבו את הבית. אז הרגשתי כמה עצוב לי לבד ואיך פתאום אני מתגעגע יותר מכל רגע למי שהיתה אהובת ליבי שנים כה רבות. עכשיו אני כבר לא לבד, הכרתי מישהי מקסימה, אלגנטית, שאני והיא בונים קשר איתן במצב הפכפך. היא גרושה עם משקעים, אבל לא משהו שמעיב על הקשר, היא הגיעה לפגישה בינינו מסויגת, מאתר הכרויות, חששה ושאלה הרבה שאלות אבל נפעמתי מכושר הביטוי הנפלא שלה, מהעובדה שהיא אוהבת לטייל ולראות עולם ויש לה ידע כללי וסקרנות טבעית. מפגישה לפגישה, אנחנו מחוברים יותר, תיאטרון, קצת בית קפה לחוף הים, המגננות כבר הוסרו ואני מרגיש צעיר יותר מאי פעם. בגיל שלי קשה יותר לאהוב, משהו עצור אבל יש בה משהו שגרם לי להסיר את הספקות ולהאמין יותר במה שחשבתי שכבר לא יהיה אפשרי. אני לא רוצה להוסיף על זה כרגע, מחשש שהדבר הטהור הזה ייעלם כלא היה. החמאתן לי, הפניות האישיות, אבל בינתיים נשמור על ידידות כנה.