איך להתמודד עם אנשים רעילים?

כולנו מכירים אותם. את החברה שטורחת להעיר על השורשים הלבנים שלא הספקנו לצבוע, הגיסה שפוצחת בשיחה על דיאטות כשהיא מבחינה שעלינו במשקל, או הבוסים שמתמקדים בחולשותינו ולעולם לא טופחים על השכם.

את דברי הביקורת, הלעג, הזלזול והביטול הם מסווים לעיתים כהלצה, ולא מבינים איך פספסתם את הבדיחה. במקרים אחרים הם כלל לא קולטים שפגעו, ויש גם כאלה שלא אכפת להם לפגוע. אתם, מצדכם, מרגישים שחטפתם סטירה מצלצלת, בכל פעם מחדש. אפשר לקרוא להם "אנשים רעילים", אבל לפני שנקפוץ להגדרות, כדאי לזכור שכל אחד מאיתנו יכול להיות רעיל לזולת פה ושם.

לדברי ד"ר יעל עזרא, מטפלת אישית זוגית ומשפחתית מוסמכת, אדם "רעיל" עבורנו הוא כזה שמקטין אותנו ומחבל לנו בביטחון העצמי. "אלה האנשים שבאופן עקבי, מערכת היחסים איתם מביאה מעט מאוד רווח, אם בכלל, ובעיקר גובה מחיר רגשי", היא מסבירה. "זה לא חייב להתבטא בהכרח באמירות שלהם. לפעמים זו רק תחושה לא נעימה, שקשה לשים עליה את האצבע".

במהלך עבודתה, עזרא מעדיפה להשתמש במושגים חיוביים. "היום מדברים, בעיקר בהקשר לילדים, על 'אדם מצמיח', כלומר אדם שאני משגשג בסביבתו. את האנשים הרעילים אפשר להגדיר על דרך ההיפוך".

אחד הרעלים במערכות יחסים הוא לדבריה ביקורתיות יתר. "ביקורתיות יכולה להיות בונה ומקדמת, אבל כשמישהו מבקר בהכללות כמו 'אתה אף פעם', או 'אתה תמיד', זו נורה אדומה. האדם הזה לא בהכרח רוצה לפגוע. הוא יגיד שזו האמת שלו, שהוא לא יכול להיות צבוע".

יש מי שינסה אפילו רק במבט להשפיל 

 יש מי שמשליך את הפגיעות שלנו עלינו, ויש מי שמרגיש עליון מאיתנו. מאנשים כאלה צריך להיזהר. צילום: Shutterstock

מיכל דיכטר, פסיכותרפיסטית קלינית בכירה, מטפלת אישית וזוגית ומדריכת מטפלים, מחלקת את ה"רעילים" לכמה סוגים. "סוג אחד הוא אדם שלא מסוגל לעבד ולווסת רגשות כמו זעם, קנאה ועלבון", היא אומרת. "הוא משליך על השני את הפגיעות שלו, נוטה להאשים אותו במצוקה שלו ומרגיש מאוים. קשה לו להפעיל שיקול דעת, התחשבות ואמפתיה.

"בסוג השני ניתן למצוא אנשים שמאמינים שמגיע להם הכול, כי הם מסכנים, כי קשה להם. זה נקרא 'זכאות פתולוגית' והם מפיצים סוג של תחושה שקשה להגדיר, אבל נכנסת לנו מתחת לעור. הם יכולים להיות אנשים פוסט-טראומטיים, או כאלה שנולדו מאוד רגישים. לפעמים באמת מאוד קשה להם, אבל גם הסביבה סובלת".

אנשים חרדתיים וקנאים יכולים, לדברי דיכטר, גם הם לייצר רעילות. "קשה להיות לידם, כי מרגישים כל הזמן תחת שליטה וחקירות. 'מה עשית', 'למה עשית' ו'למה לא אמרת לי'. לעיתים זו בעיה של גבולות - אדם שמתקשה להבחין בגבול בינו לבין האחר ונוטה להשתלט על החוויה של האחר".

כך גם לגבי מי שלוקה בתחרותיות ובצרות עין כלפי מה שיש לזולת. "אדם שמרגיש שלו אין, שמרגיש בחסר, החסר מיתרגם הרבה פעמים לקנאה באחר. במצבים קיצוניים זה יכול להתבטא בניסיון לקלקל לאחר ולהכשיל אותו. זה אדם שכשאתה מספר לו שקורה לך משהו טוב, אתה רואה שאין שם שמחה עבורך. בתקשורת אנושית, שמחה בשמחתו של הזולת היא קריטית".

שני סוגים נוספים של אנשים רעילים הם לדברי דיכטר אנשים כוחניים, ואנשים שמרגישים שווים יותר. "אנשים כוחניים הם אנשים שיש להם צורך שתפחד מהם", היא מסבירה. "רק אז הם מרגישים שווים. מוצאים אותם במקום העבודה, במשפחה, בכל מקום. אני מכירה למשל עורכת דין מפורסמת ומנכ"לית גדולה, שנוהגות להתקשר לעובדים שלהן בשבע בערב ביום שישי, ואם לא עונים להן - למחרת אותו עובד מפוטר. אלה אנשים שאם לא תציית להם הם יחסלו אותך, והם לא פוחדים להיראות לא טוב.

"יש גם את אלה שבטוחים שהם חכמים ומוצלחים יותר מכולם ולכן יש להם זכויות יתר. הם הרבה פעמים יבקרו וייצרו סאבטקסט של 'איזה מטומטם אתה', אפילו רק בשפת הגוף או בהבעת הפנים. כמטפלת זוגית, אני פוגשת בני זוג שלא צריכים להסתכל אחד על השני כדי לקלוט את נחירת הבוז".

האנשים הרעילים לא יודעים שהם כאלה

 אנשים עם מוקד שליטה פנימי חזק יתמודדו טוב יותר עם אנשים רעילים. צילום: Shutterstok

לרוב, מציינת דיכטר, האנשים הרעילים לא ירגישו שהם כאלה - הם מרגישים שלא הבינו אותם, ולכן לא מבינים למה הסתבכו. "הרבה פעמים אלה אנשים שלא מבינים קודים חברתיים, ויש פער גדול בין איך שהם חווים את עצמם, לבין איך שהאחרים חווים אותם".

אז איך מתמודדים עם הרעל האנושי, זה שהמדע עוד לא פיתח נסיוב עבורו? "אנשים שיש להם מוקד שליטה חזק ולא מעניין אותם מה חושבים עליהם, יתמודדו טוב יותר עם האנשים הרעילים", אומרת ד"ר יעל עזרא. "העירו להם על החולצה? הם לא יעלבו ויענו שהם דווקא אוהבים אותה. זה לא ישפיע עליהם ברמה הרגשית".

במילים אחרות - הדרך להתמודד היא קודם כל לחזק את עצמנו מבפנים, להיות בטוחים במה שאנחנו אוהבים, במה שאנחנו מאמינים. "הדרך היא להעצים את עצמי כך שאהיה קשוב לסביבה, אבל שלא כל דבר שיגידו לי יטלטל את נשמתי", מדגישה ד"ר עזרא. "אפשר להתעלם מהדברים הנאמרים ולא להגיב. אנחנו לא בהכרח צריכים לחנך את כולם".

לדבריה, חשוב שנקיף את עצמנו באנשים שמצמיחים אותנו. יחד עם זאת, במקום העבודה ובמשפחה לא כולם יכולים לענות על סעיף זה, ועדיין אנחנו צריכים להמשיך להיפגש איתם. לכן, חשוב לדעת שהדברים הנאמרים הם לא שלי, אלא של הצד הפוגע. "זה לא שאני לא ראוי או לא שווה, זה הסגנון של האדם הזה והיכולת שלי לשנות אותו מצומצמת, אם בכלל", היא אומרת. 

"במקרה של בן משפחה או מישהו יקר, אפשר גם לומר שנעלבתי. לא להגיד 'אתה ביקורתי', כי אז אני משתמש באותו מטבע של ביקורתיות ושיפוטיות. אפשר להגיד 'נורא מעליב אותי כשאתה מדבר אלי כך, זה פוגע בי'. לתת משוב על ההתנהגות".

מיכל דיכטר מוסיפה: "הדרך להתמודד היא להפעיל יכולת להקטין בפנים את התגובה, לעבוד על עצמנו לא לעשות עניין. הצד השני לא יודע שהיה גועלי כלפינו. הוא יכול לעבור הלאה כאילו לא קרה כלום, ואנחנו נסתובב עם שק על הגב, עם זיהום, אז הכי יעיל להניח לזה ולהמשיך הלאה".

במצבים של קרבה גדולה, כמו בתוך המשפחה, יש לדבריה להגיע לשילוב של רכות וישירות מפוכחת, ולא תוקפנות שרק תסלים את המצב. "לדבר בגובה העיניים ובאופן אסרטיבי, אבל לא בזמן אמת, רק בדיעבד. עם אדם זועם אין מה לעשות, ועצת הזהב היא לחכות עם התגובה ולא להגיב בזמן משבר".

איך כדאי להגיב ומתי מומלץ לנתק את הקשר?

 אפשר לצמצם במפגשים, או לחילופין - להכיר במגבלה של אותו אדם ולדעת שזה שלו, לא שלנו. צילום: Shutterstock

ומתי כדאי פשוט לוותר על ההתמודדות ולנתק קשר? "אם מדובר במערכת יחסים שפוגעת יותר מאשר מקדמת, צריך להפעיל שיקול דעת", אומרת ד"ר עזרא. "אפשר לצמצם במפגשים, או פשוט להכיר במגבלה של אותו חבר. אולי לשיחה רגשית הוא לא מתאים, אבל כיף למשל ללכת איתו למסיבה, כי הוא ספונטני וזורם".

דיכטר מוסיפה, כי אם כל מה שניסינו - לעבור לסדר היום, להסביר מה קרה לנו ולמה נפגענו, להציב גבולות ואפילו לאיים בעזיבה – לא עובד, כדאי לשקול נתק. "זה בעיקר נכון לגבי יחסים זוגיים", היא אומרת. "יש זוגות כאלה בטיפולים, שרואים איך אחד מהם עסוק בהאשמות תמידיות והשני הולך על ביצים לידו ומרגיש אומלל ואשם, וחי בהתנצלות תמידית".

גם במקום העבודה, לדבריה, אם הגעתם לתחושה שהדברים שהבוס אומר לכם מייצרים תחושה ואווירה גרועה, אם אתם מסתובבים עם זה שבועות בבטן, מרגישים צורך לבכות ומרגישים איבוד של הערך העצמי - זה סימן מובהק לעזוב את מקום העבודה. "זה מצב שמאוד מסוכן לבריאות הנפשית", מוסיפה דיכטר.

איך נדע שאנחנו עצמנו לא רעילים?

"מודעות עצמית", אומרת ד"ר עזרא. "אבל אם לא נקבל פידבק, קשה יהיה לדעת. בכל מערכת יחסים צריך לדעת לקרוא את האחר, לעקוב אחר שפת הגוף שלו, הבעות הפנים, לראות אם הוא מתכווץ או נרתע ממשהו שאמרנו. אלה כישורי חברות בסיסיים.

"בנוסף, מלכתחילה אם אין לנו משהו טוב להגיד, עדיף שלא נגיד כלום, גם אם אנחנו צודקים. להעריך מראש האם משהו שאגיד עלול להיות מעליב ופוגעני, להתנסח בצורה הולמת ולשקול את הרווח של האמירה. משפטים כמו 'איך שמנת' או 'איך הזדקנת', לא חובה לומר".

זה תקף גם בזוגיות?

"כאן השיקולים הם קצת אחרים. אפשר להעיר לבן הזוג על עלייה במשקל, אם אנחנו חושבים שזה מזיק לבריאות שלו, אבל לחשוב שוב האם זה מקדם אותו, איך מתנסחים, איך מבהירים שזו הדעה האישית שלי ולא אמת אבסולוטית. לשים סימן שאלה ליד המשפט. אם אנחנו מקבלים משוב שפגענו או העלבנו, אסור לנו מיד להדוף ולהתגונן, אלא לעצור רגע ולעשות בדק בית. אפשר גם לומר 'לא התכוונתי לפגוע' ועדיין לעמוד מאחורי תוכן הדברים".

אני, עצמי ואנוכי: נולי עומר על אנשים נרקיסיסטיים

שוויון בין הילדים: יש דבר כזה?

ומה קורה כשאנחנו מתחילים לקנא בילדים שלנו?

כמה טוב שבאת הביתה? לא בטוח

ההורים מזדקנים, האחים מסתכסכים

עכשיו הזמן: טיפול נפשי בגיל מבוגר

כשבן הזוג סובל מדיכאון

זה מדעי: רגשות שליליים תורמים לבריאות

בואו לדבר על זה בקהילת דילמות במשפחה של מוטק'ה