גיל המעבר בנשים: איך מתמודדים איתו?

מהו גיל המעבר?
גיל המעבר, או מנופאוזה, הינה התקופה השלישית בחיי האישה לאחר תקופת הילדות והפיריון. ברוב הנשים שלב זה מתחיל סביב גיל 40 עקב תחילת תהליך ירידה הדרגתית ברמות ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון הגורמים לשינויים בווסת. הורמונים אלו אחראים על תקינות הנרתיק והרחם וכן על מחזורי הווסת והפיריון. האסטרוגן גם תורם לשמירת תקינות העצם ולרמות נאותות של כולסטרול בדם. הרחקת השחלות בניתוח, או פגיעה בתפקודן על ידי תרופות, יגרמו להופעת מנופאוזה מיידית ובכל גיל.
ההורמונים וגוף האישה
גוף האישה משתנה לאורך השלבים השונים שבחייה. רבים משינויים אלו נגרמים על ידי רמות משתנות של הורמונים בשלבים השונים. 1. [u]שלב הילדות[/u]: השלב הראשון לאחר הלידה. מבנה הגוף ילדותי ואינו שונה מזה של הבנים. 2. [u]שלב הבגרות[/u]: מתחיל בממוצע בגיל 12 - מבנה הגוף משתנה, רקמת השד מתחילה להתפתח, מתחילים מחזורי הווסת, ומתחיל לצמוח שיער בבתי השחי ובערווה. 3. [u]שלב הפיריון[/u]: מבנה הגוף בוגר, ומערכות המין וההורמונים מאפשרות הריון ולידה. 4. [u]שלב סב-מנופאוזלי (פרימנופאוזה): [/u]זו התקופה שלפני המנופאוזה, כלומר - לפני הפסקת הווסת. בשלב זה מחזורי הווסת הופכים לפחות סדירים, ואפשר להרגיש בתסמינים מנופאוזליים כגון גלי חום והזעות ליליות. שלב זה יכול להימשך 2 -4 שנים. 5. [u]שלב מנופאוזלי[/u]: שלב המתחיל מהווסת האחרונה שבחיי האישה ולמשך שארית ימיה. בתקופה זו הפיריון אינו אפשרי עוד והיא יכולה להיות מלווה בתסמינים שונים כגון: גלי חום, הזעות ליליות, הפרעות בשינה, יובש בפה, יובש בנרתיק, פעימות לב בלתי סדירות, עצבנות, ירידה בחשק המיני ובכושר הריכוז, ועוד.
מהם סימני הפרי-מנופאוזה והמנופאוזה?
הירידה ברמות ההורמונים יכולה לגרום לקשת של תסמינים היכולים להימשך על פני מספר חודשים או שנים. לחלק מהנשים תסמינים אלו יכולים לגרום לאי-נוחות בדרגות שונות, ואילו חלק אחר מהנשים לא יסבול כלל. התסמינים העיקריים הם: ? [u]שינויים במחזור החודשי[/u]: אחד הסימנים הראשונים הינו הפרעות בסדירות מחזורי הווסת. בתחילה הם מתקצרים ובהמשך מתארכים. חלים גם שינויים בכמויות הווסת שיכולות בהתחלה להצטמצם ובהמשך להתגבר. כמו כן שכיחות תופעות דימום בין הווסתות. ? [u]גלי חום[/u]: גלי חום הינם תחושה פתאומית של חום בפלג הגוף העליון: פנים, צוואר, חזה, גב וזרועות. גלי החום יכולים להיות מלווים בהזעה. עוצמתם יכולה להיות החל מלא מורגשים ועד ליכולתם להעיר משינה. משך גל החום נע בין מספר שניות ל-5 דקות. ? [u]שינויים בנרתיק ובשלפוחית השתן[/u]: ריקמת אברי המין יכולה לאבד את מלחלוחיותה ולהיעשות דקה ושברירית עם ירידת רמות האסטרוגן בדם. שינויים אלה במבנה הריקמה מלווים בדרך כלל באי-נוחות בעת קיום יחסי מין ולעתים אף לדימום. כמו כן עולה שכיחות הזיהומים הוואגינליים, ולחלק מהנשים יש שכיחות מוגברת גם של זיהומים בדרכי השתן. ? [u]יחסי מין[/u]: קיימת הפחתה בתדירות קיום יחסי המין, וזאת עקב הירידה בדחף המיני הנובעת מירידת רמות הורמוני המין והיובש הנרתיקי הגורם לכאב בעת המגע. לאחר הפסקת הווסת למשך שנה - הריון אינו אפשרי עוד, אך בתקופה הסב-מנופאוזלית יש להשתמש עדיין באמצעי מניעה. ? [u]הפרעות שינה[/u]: לחלק מהנשים בגיל המעבר יש הפרעות שינה המתבטאות בקושי להירדם, או בהתעוררויות תכופות במשך הלילה. לאחר יקיצה לילית קיים קושי לחזור ולהירדם. לעתים גלי החום וההזעה - המופיעים בדרך כלל בלילה - יכולים גם הם לגרום ליקיצה מוקדמת. ? [u]שינויים במצב הרוח: [/u]במקביל לירידה ברמות האסטרוגן מופיעים שינויים במצב הרוח ובהתנהגות, המלווים לעתים בתחושת עייפות. דיכאון אינו חלק מתסמיני המנופאוזה. ? [u]שינויים במבנה הגוף[/u]: חלק מהנשים במנופאוזה חשות בשינויים, כגון השמנה באזור המתניים, ירידה בנפח השרירים, ריפיון שרירים ושינויים בעור, ובעיקר אובדן גמישותו. נשים אחרות מתלוננות על הפחתה בכושר הזיכרון ואובדן גמישות השרירים והמיפרקים. ? [u]אוסטאופורוזיס - דלדול מסת העצם[/u]: כדי לשמור על ריקמת עצם בריאה ותקינה מתקיים בגוף תהליך קבוע בשיווי משקל של החלפת העצם הישנה בחדשה. אצל נשים במנופאוזה היעלמות האסטרוגן גורמת לעצם להיהרס יותר מאשר להיבנות - דבר הגורם לאובדן מסת העצם. ככל שמסת העצם הולכת ומדלדלת, כך העצם הופכת לחלשה יותר ונוטה להישבר. תהליך דלדול העצם אינו מורגש עד אשר קורה שבר בפרק כף היד, בפרק הירך, או בחוליות עמוד השדרה.

כללים לשמירת בריאות תקינה במהלך המנופאוזה
כדי להישאר בקו הבריאות יש להקפיד על מספר כללים: ? הפסקת עישון. ? דיאטה נכונה המבוססת על מזון דל שומן וכולסטרול ועשירה בסיבים ממקור ירקות ופירות ומועשרת בוויטמינים ומינרלים, ובכלל זה סידן. ? הפחתה במשקל. ? פעילות גופנית, כגון הליכה או ריצה, לפחות 3 פעמים בשבוע. ? במקרים של יובש נרתיקי - יש להשתמש במסככים על בסיס מיימי. ? ביקורות סדירות על ידי רופא נשים לצורך בדיקה גינקולוגית, בדיקת שד, משטח פאפ מצוואר הרחם, ממוגרפיה ובדיקת צפיפות העצם.
טיפול הורמונלי חליפי בגיל המעבר
טיפול בהורמונים בגיל המעבר נועד להשלים את החוסר ההורמונלי האסטרוגני המאפיין את גיל המעבר, ובמיוחד כאשר חוסר זה מלווה בתסמינים מנופאוזליים או באוסטאופורוזיס. אין חובה ליטול הורמונים אלו בהיעדר תסמינים, או אם קיומם אינו מפריע לאיכות חיי היומיום. מטרת הטיפול הינה העלמת תסמינים קיימים ולא כטיפול מניעה של תופעות עתידיות היכולות להופיע בהמשך. ההורמונים הניתנים בגיל המעבר מקורם בארבע קבוצות הורמונליות : א) אסטרוגן - עבור נשים שעברו ניתוח להרחקת הרחם. ב) אסטרוגן משולב עם פרוגסטרון - עבור נשים הזקוקות לאסטרוגן ושיש להן רחם. זאת משום שההורמון הפרוגסטגני מגן מפני ההשפעה המסרטנת שיש לאסטרוגן על רירית הרחם. ג) הורמון בעל פעילות אסטרוגנית, אך ללא השפעה על רירית הרחם וריקמת השד. ד) הורמון סינטטי בעל פעילות משולבת אסטרוגנית, פרוגסטגנית ואנדרוגנית ללא השפעה על רירית הרחם או על ריקמת השד. ההורמונים השונים יכולים להילקח בצורת כדורים לבליעה, מדבקות, או משחות, והם יכולים להקל על התסמינים השונים של גיל המעבר, כגון גלי חום, הזעות ליליות, אובדן מסת עצמות ועוד. לטיפול ההורמונלי יכולים להיות סיכונים, כגון הגברת סיכון לסרטן שד, הגברת קרישתיות הדם וסכנת שבץ מוחי. מאידך, ידוע כי נטילת ההורמונים מפחיתה את הסיכון ללקות בסרטן המעי הגס. לכן, החלטה על נטילת ההורמונים חייבת להיעשות לאחר שיקול דעת הלוקח בחשבון את הסכנה מול התועלת שבלקיחתם. בכל מקרה בו משתמשים בהורמונים - יש לעשות זאת לטווח קצר, ולאחר שיקול דעת נוסף להחליט על הצורך בהמשך או בהפסקת נטילתם.
פיטואסטרוגנים
פיטואסטרוגנים הינם חומרים דמויי אסטרוגן ממקורות שונים: דגנים, ירקות וצמחים. בגוף הם פועלים כאסטרוגן מוחלש המסוגל להפחית במידת מה את התסמינים המנופאוזליים. יש לזכור כי במינונים בלתי מבוקרים הפיטוסטרוגנים עלולים להיות מסוכנים בדיוק כמו האסטרוגנים התרופתיים. כן יש להישמר בנטילתם או בשילובם עם תכשירים אחרים.
סיכום
לסבותינו היתה תוחלת חיים קצרה, וההגעה לגיל המעבר סימלה את התקרב קץ חייהן. בימינו עובדה זו אינה נכונה עוד, כיוון שכיום נשים חיות יותר ובבמוצע עד גיל 80. חובה על כל אישה, עם הגיעה לגיל המעבר, לעשות שיקול דעת נכון לגבי גיל המעבר ולהחליט החלטות נכונות התקפות ל-20-30 השנים הבאות בעזרתו של רופא הנשים המטפל.

[u]לפרטים נוספים [/u] -
לחצי