האישה שמתנדבת בבית אבות בצל הקורונה

בעוד שרובנו מסתגרים בבית בתקופת הקורונה וחוששים לבריאותנו, יש מי שמנצל את התקופה כדי לתרום מעצמו לאחרים. מריה גינזבורג, בת 68 מרחובות, אם לשני בנים וסבתא לחמישה נכדים, מתנדבת מזה כמה חודשים בבית האבות גן דוד ברחובות. בתקופה שבה דווקא הקשישים נשארו מאחור, גינזבורג החליטה להיות שם בשבילם. נגיף הקורונה גבה מחיר כבד מדיירי בתי האבות בארץ: רק בחודש אפריל – בתחילת המגפה בישראל – דווח כי 79 קשישים נפטרו מקורונה בבתי האבות בארץ, מתוך 213 מקרי מוות מהנגיף דאז במגזר הכללי. גם בעולם, עשרות אחוזים ממקרי המוות מהנגיף בחודש אפריל נרשמו בבתי אבות. הגבלות חמורות שמונעות מדיירי בתי האבות והדיור המוגן בארץ לפגוש את בני משפחתם וקרוביהם, מובילות גם לירידה במצב הנפשי של הקשישים: בדיון שקיימה הוועדה לביקורת המדינה בחודש אוגוסט האחרון, בעקבות נתוני התחלואה הגבוהים בנגיף בבתי האבות בארץ שמובילים לבידוד הקשישים, דווח על 5000 מקרי דיכאון מאז התפשטות הנגיף בישראל, 5800 דיווחים על נסיגה קוגניטיבית ו-3100 דיווחים על פצעי לחץ. לצד מחסור של כ-40% בעובדים בבתי האבות, כפי שדווח בדיון, מתקבלת תמונה עגומה למדי.

ההחלטה של גינזבורג להעניק עוד זוג ידיים ולב רחב הגיעה בעקבות כניסתה של אמה הקשישה לבית האבות ברחובות. "אמא גרה איתנו עד גיל 96, אבל אחרי כמה אירועים מוחיים, כשמהאחרון היא לא התאוששה, היא נכנסה למחלקה הסיעודית בבית האבות", מספרת גינזבורג. "זה היה בחודש מרס האחרון, ממש כשהתפרצה מגפת הקורונה בארץ, והתחיל הסגר אז לא היתה לי הזדמנות לראות אותה, לעודד אותה. זה נמשך לפחות חודש וחצי. אחר כך התראינו קצת אבל רק דרך החלון, כשהיא בפנים ואני בחוץ, ובסוף גם את זה לא יכלנו לעשות, כי היתה שם התפרצות קורונה".

גינזבורג, גננת לשעבר וכיום בפנסיה, הרגישה שלהתנדב בבית האבות יאפשר לה לא רק לראות את אמה על בסיס קבוע, אלא גם לתרום לתעסוקה שלה ושל שאר הדיירים. "כגננת ידעתי שיש לי מה לתרום כאן", היא מספרת. "אני מגיעה בכל יום בבוקר לכ-3 שעות, חוץ מימים שבהם אני עוזרת לילדים עם הנכדים, כשאין סגר. אני עוזרת לדיירים כאן בתעסוקה, יש פה המון משחקים דידקטיים לעידוד מוטוריקה עדינה, אני עוזרת באכילה - את מי שמרשים לי להאכיל, כי יש מטופלים שרק לצוות מותר להאכיל. אני מדברת איתם. כולם פה במצב קשה, זו מחלקה סיעודית לגמרי, אבל יש כאלה שכן מדברים והם שמחים על כל תשומת לב ויחס".

"יש דמיון בין ילדים לקשישים"

כגננת לשעבר, הרגישה שיש לה מה לתרום לאוכלוסיית הקשישים בבית האבות. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

כיאה לימים אלה, גינזבורג עוברת בדיקות קורונה תכופות יחד עם שאר הצוות. לשאלה איך המשפחה שלה מגיבה להתנדבות הלא שגרתית בתקופה זו, היא משיבה: "הילדים שלי לא ראו את סבתא שלהם מחודש מרס, אמא שלי כמעט לא מזהה את הנינים כי עבר המון זמן והם גדלים. היא אמנם רואה אותם בשיחות וידאו שהצוות עושה, אבל זה לא מספיק. לדעתי הילדים שלי שמחים שאני מתנדבת שם, הם אומרים לי דברים טובים. אמא שלי גם מתקשרת איתי, אני חושבת שהיא שמחה מהנוכחות שלי שם".

לא היו חששות לפני?

"אני לא חשבתי אם זה מסוכן או לא, עברתי דבר דומה עם חמותי ז"ל שהיתה במוסד סיעודי וראיתי שם מתנדבות שבאו לעזור. המחלקה כאן בבית האבות מבחינתי קרובה למקצוע שלי, יש הרבה קשר בין ילדים לקשישים, יש דמיון ויש לי הרבה מה להציע להם. הזמנו למשל וטרינר לפעילות משותפת של הדיירים עם כלבים, אנחנו עושים להם טיפול עם חיות, מה שמתאפשר. יש הרבה איך לשמח את האוכלוסייה הזו, אסור להשאיר אותם בלי שום שמחת חיים, אנחנו לא יכולים לדעת על מה הם חושבים. אמא שלי בזמן הזה עושה חשבון נפש והיא סובלת מזה, היא דיברה איתי על זה כשרק נכנסה לכאן".

איך מגיבים הדיירים כשהם רואים אותך?

"הם שמחים, הם מחייכים איך שהם רואים אותי".

תוך כדי השיחה אני שומעת מעבר לקו את רוזיליה, דיירת בת 71 השוהה במחלקה מזה כחצי שנה. היא לוקחת את הסלולרי מידיה של גינזבורג ומספרת: "יש לי קשר מאד טוב עם מריה, אני אוהבת אותה. היא עוזרת הרבה, לכולם, אנחנו מאד שמחים כשהיא מגיעה".

מריה, מה נותנת לך ההתנדבות?

"כשיוצאים לפנסיה זה קצת קשה, מההרגל לקום כל בוקר לעבודה יש פתאום איזה ואקום. אני מרגישה כאן במקום שלי ומרגישה כמובן סיפוק גדול, אבל כשאני חוזרת הביתה התחושה היא כאילו עבדתי שעות רבות, כי זה קשה מבחינה נפשית. כשאני מגיעה הביתה אני עושה הליכה, כדי לא להגיע למצב הזה בעתיד, לא להיות סיעודית שתלויה באחרים".

יש לך מסר לבני גילך שקוראים את הכתבה הזו?

"אני ממליצה להתנדב עם אוכלוסיית הקשישים, במיוחד בימים אלה, אבל לא סתם כדי לעשות משהו, לא סתם כדי לסמן וי או להפיג שעמום. צריך לב פתוח לזה כי לא כולם יכולים לעשות את זה, זו עבודה קשה ולא הכל נעים בה".

התנדבותה של מריה גינזבורג בבית האבות התאפשרה גם הודות לעמותה לגריאטריה בישראל ובבתי האבות, הרואה חשיבות רבה במפגש של הדיירים עם בני משפחה וקרובים אחרים. כדי לאפשר כניסה של קרובים לביקורים באופן קבוע, מבצעת העמותה בדיקות קורונה, איגום של בדיקות לכדי בדיקה אחת והכנסת קפסולת מבקרים, שיכולה להתחלף בכל שבוע.

המעוניינים לתרום מזמנם ולהתנדב בבתי אבות מוזמנים לפנות למייל העמותה: [email protected].

"המוטו שלי הוא לחיות חיים שמחים גם כשהכל מסביב קשה"

"ההתנדבות נותנת לי עוד משמעות לחיים"

האנשים שמצילים חיים ב-20 דקות