מה קורה לזיכרון שלנו עם הגיל?

כמה פעמים זה קורה לנו? אנחנו צועדים בנחישות לכיוון אחד החדרים בבית ושוכחים מה בעצם רצינו, פוגשים ברחוב אדם מוכר ולא זוכרים את שמו, וכמובן - בשום אופן לא זוכרים איפה הנחנו את צרור המפתחות. "כמו שאף איבר בגוף לא חסין מפני השינויים שקורים עם הגיל, גם המוח לא חסין", מסבירה ד"ר רמית רבונה-שפרינגר, מנהלת מרפאת הזיכרון והמרפאה הפסיכו-גריאטרית במרכז הרפואי שיבא תל השומר.

"הדבר השכיח ביותר עם העלייה בגיל הוא שהלמידה של דברים חדשים נעשית איטית יותר, צריך לחזור הרבה יותר פעמים על משהו כדי ללמוד אותו, וקשה להתמודד עם עומס של מידע. אבל אותם שינויים, שהם פונקציה של גיל בלבד ולא של מחלה, לא מובילים לירידה תפקודית", היא מרגיעה.

ד"ר רבונה היא המרצה המרכזית בהפנינג בריאות של מוטק'ה, שיערך ב-8 בספטמבר (שישי) במרכז התרבות בסביון, בין השעות 8:00-13:30. בהפנינג, שיכלול הרצאות וסדנאות מגוונות בנושא בריאות, תסביר ד"ר רבונה מה קורה לזיכרון שלנו עם הגיל, אילו שינויים נחשבים לתקינים ואילו לא, ומה אומרים המחקרים הקליניים האחרונים על מניעת דמנציה, בהרצאה בשם "עומד לי על קצה הלשון". להתמחות שלה בנושא הזיכרון הגיעה ד"ר רבונה, פסיכיאטרית במקצועה, לגמרי במקרה.

"הייתי אז מתמחה, הייתי אמורה לעבור התנסות במיון, ומתמחה אחר היה אמור לעבור התנסות במרפאת הזיכרון", היא מספרת. "בשיחה מקרית בינינו התברר שהוא שונא זיכרון ואני שונאת מיון, אז התחלפנו. מהר מאד נשבתי באתגר - לטפל בהפרעות קוגניטיביות, רגשיות והתנהגותיות בהקשר של זיקנה, של שינויים שהמוח עובר עם הגיל. נשבתי בקסם של האוכלוסייה. מאד מעניין ומתגמל לעבוד עם האוכלוסייה המבוגרת, ובנוסף, זאת הזדמנות לעשות רפואה שהיא הוליסטית. אני נמצאת כל הזמן באינטראקציה עם רופאים אחרים בתחום, מול נוירולוגים, גריאטרים ורופאי שיקום".

כל עוד אין בעיה במערכת התפקודית, אין אבחון של דמנציה

 "שכחה של הדברים הקטנים יכולה להיות קשורה בהתמודדות עם עודף מידע". ד"ר רבונה-שפרינגר, צילום באדיבותה

ד"ר רבונה מאשרת, כי התופעות השכיחות ביותר עם הגיל בהקשר של זיכרון הן שכחה של הדברים הקטנים, היומיומיים. "פעמים רבות הדברים האלה הם ביטוי למשהו שקשור לקשב – נכנסנו לחדר וחשבנו או עשינו משהו אחר תוך כדי, ולא התרכזנו בסיבה לשמה נכנסנו לאותו חדר", היא אומרת. "הקושי יכול להיות קשור ליכולת להתמודד עם עודף מידע".

אבל כל עוד אין ירידה במערכת התפקודית, היא מסבירה, לא ניתן לומר שהאדם סובל מדמנציה. "במחלת אלצהיימר, שזה הסוג השכיח ביותר של דמנציה, מה שאנחנו רואים  זה ירידה באופן עקבי - לא מדי פעם - בזיכרון לטווח הקצר. למשל, אדם שחוזר על עצמו שוב ושוב, ואומר את אותם דברים כאילו לא אמר אותם קודם. זה לא דומה למצב שהילדים שלי מתלוננים שאני לא מפסיקה 'לחפור', בו אני זוכרת שאמרתי את הדברים קודם.

"מדובר באדם שחוזר על השאלות שלו, ששוכח מה קרה בבוקר, ששוכח תור שקבע. אלה בדרך כלל התלונות על דברים שאמנם יכולים לקרות לכולנו, אבל בניגוד לשינויים קוגניטיביים, שהם פונקציה של גיל, הירידה הזאת במסגרת מחלה בסופו של דבר תוביל להפרעה תפקודית. האדם יעשה הרבה יותר טעויות ויאבד בהדרגה את כל התפקודים שלו".

"דמנציה מתחת לגיל 60 היא נדירה למדי"

 
התפקודים הכי מתוחכמים נפגעים ראשונים. צילום: Shutterstock

איך זה מתחיל?

"בדרך כלל הראשונים שנפגעים הם תפקודי ה'קצפת' - התפקודים הכי מתוחכמים, היכולת לנהל את הכספים, למשל. לאט לאט נפגעות יותר ויותר פונקציות. בדמנציה יכולים להיות גם שינויים אחרים בקוגניציה. למשל הפרעה שפתית, קושי עקבי בשליפת מילים, בהבנה של שפה. יכול להיות קושי לזהות אנשים או מקומות, קושי בתכנון של תנועה כמו שימוש בשלט של הטלוויזיה, שימוש בטלפון, פעולות כמו לבישה. ויכול להיות קושי בהבנה של סיטואציות ובהפעלה של שיקול דעת. 

"בדמנציה זה תמיד יוביל בסופו של דבר לירידה תפקודית ברמה היומיומית. חשוב להבדיל בין ירידה קוגניטיבית, שהיא חלק מתהליך השיטיון, לבין מצבים של חרדה ודיכאון, שגם הם יכולים לגרום לירידה בריכוז וכתוצאה מכך גם לירידה בזיכרון - אבל אפשר לטפל בהם ובחלק גדול מהמקרים המצב הפיך - ברגע שמטפלים בדיכאון, גם הזיכרון משתפר. שינויים במצב רוח ושינויים התנהגותיים יכולים להיות גם במסגרת דמנציה, וחשוב לאבחן ולטפל בהם נכון. כדי שנאבחן דמנציה, צריכה להיות ירידה בתפקודים הקוגניטיביים - זיכרון, התמצאות, ריכוז, שפה, תכנון פעולה, זיהוי וכיו"ב, ושבגין הירידה הזאת תחול ירידה תפקודית. הסוג הכי שכיח של דמנציה הוא כאמור מחלת האלצהיימר".

לא מעט אנשים בגילאי 50 ו-60 מתלוננים על איבוד זיכרון, ומתלוצצים על אלצהיימר מוקדם. האמירות האלה, שנאמרות בבדיחות הדעת, מגיעות לעיתים מפחד אמיתי, אבל האמת היא שדמנציה מתחת לגיל 60 היא נדירה למדי.

"מובן שיש ירידה בזיכרון עם הגיל, אנשים בגיל 60 לא יצליחו לשנן כמו אנשים בני 20", אומרת ד"ר רבונה, "אבל בדרך כלל אנשים בגילאי 60 שמתלוננים על דמנציה מוקדמת, הם אנשים שחשובה להם שליטה, שחשוב להם דיוק, ומפריע להם מאד שהם לא מסוגלים להתנהל בו זמנית עם הרבה מידע כפי שעשו בעבר. זה יכול לקרות גם לאנשים שסוחבים הפרעת קשב שלא טופלה, ולא אובחנו מילדות. הם התגברו כי הם אינטליגנטיים ועבדו קשה, אבל בגיל 50 או 60 הם פתאום צריכים לתמרן בין המון דברים - עבודה, ילדים, בית, נכדים. יש יותר עומס על מערכת שהיא פחות חזקה".

אז מתי להתחיל לדאוג?

"אנשים יודעים מתי להתחיל לדאוג, הם פשוט מתכחשים לזה. החולה עצמו, כשהוא במצב מספיק חמור, כבר לא מודע ולכן לא דואג, מי שדואג זו הסביבה. צריך להתחיל לדאוג כשהירידה הקוגניטיבית היא עקבית ובמגמת החמרה, וקשורה בירידה תפקודית. זה לא מישהו שנכנס לחדר ושכח מה הוא רצה, אלא מישהו שכבר חצי שנה באופן עקבי שוכח פגישות, שוכח מה אמרו לו, חוזר שוב ושוב על מה שאמר. צריך לדאוג כשיש סיטואציות מסוכנות - אדם הולך לאיבוד, שוכח גז דלוק, לא מצליח לקחת תרופות כמו שצריך".

פעילות גופנית, חברתית וקוגניטיבית מסייעת לשמור על הזיכרון

משחקי חשיבה יכולים לשפר את תפקוד המוח. צילום: Shutterstock

יש דרך למנוע דמנציה?

"קודם כל חשוב לאבחן אם מדובר בדמנציה, או שבכלל מדובר בדיכאון או חרדה שניתנים לטיפול. לאור הכישלונות של טיפולים תרופתיים רבים בדמנציה עצמה, מגמת המחקר היום  מתמקדת במניעה. אם לפני חמש שנים הניסויים הקליניים נעשו על אנשים שכבר סובלים מדמנציה, היום הניסויים עם התרופות החדשות מבוצעים על אנשים שהם ממש בתחילת הדרך, או אפילו לפני שהתחילו הסימפטומים.

"איך אפשר לדעת? לוקחים אנשים שנמצאים בסיכון, למשל אנשים בגיל מתקדם יותר, אנשים עם סיפור משפחתי, אנשים עם גנטיקה מסוימת. כיום יש ארבע תרופות מאושרות לטיפול בדמנציה, אולם הן תורמות רק לחלק מהאנשים להתייצבות זמנית, ולא לריפוי המחלה. אין עדין תרופה מאושרת לריפוי, אך יש תרופות שונות בשלבי ניסוי".

אנחנו קוראים לא מעט מאמרים המדברים על דרכים למנוע דמנציה. משחקי חשיבה, סודוקו, תשבצים, פעילות גופנית, פעילות חברתית, קריאה, התנדבויות בקהילה ועוד. ד"ר רבונה מעדיפה להתמקד במחקרים, ולהישאר באופטימיות זהירה. "יש קבוצות רבות בעולם שעוקבות אחרי אוכלוסיות מזדקנות לאורך זמן, ובודקות מה המאפיינים הבריאותיים והקוגניטיביים, מה אורח החיים ומבנה המוח ב-MRI של אנשים שהתדרדרו מול אנשים שלמרות גורמי הסיכון לא חלו", היא אומרת.

"השאלה היא מה שומר עליהם. למשל, יודעים היום שאנשים באמצע החיים ומבוגרים יותר, שפעילים יותר מבחינה מנטלית, עושים עבודות שמצריכות מאמץ שכלי גבוה יותר או עוסקים בפעילויות פנאי שמצריכות מאמץ שכלי, אנשים שפעילים מבחינה פיזית וחברתית - אלה ככל הנראה מוגנים יותר מדמנציה. השאלה היא האם מישהו שכבר סובל מדמנציה ויתחיל לעסוק בפעילות גופנית, בפעילות חברתית או באימון קוגניטיבי, מצבו ישתפר או שיחווה ירידה תהיה איטית יותר. מחקרים מצביעים שככל הנראה קיימת תועלת, אולם עדיין יש ללמוד על הסוג הספציפי של ההתערבויות, הגיל ומשך החשיפה אליהן. אנחנו כן ממליצים על הפעילויות האלה מכיוון שהן טובות גם לשאר המערכות בגוף ונטולות תופעות לוואי".

5 דרכים לאמן את המוח

7 טיפים שיעזרו לכם לשפר את הזיכרון

שינה טובה עוברת דרך אימון המוח

10 פעילויות לשיפור תפקוד המוח

5 דרכים פשוטות להתמודד עם דיכאון

מחפשים עוד טיפים בריאים? הצטרפו לקהילת הבריאות של מוטק׳ה