חזרה להחיים הטובים

בטן-גב: ספרים מומלצים לחופשה הקרובה

טסים לחו"ל? אל תשכחו לארוז ספר טוב (או שניים), כזה שיסחוף אתכם למחוזות אחרים ויעניק לחופשה חותמת רשמית של פינוק. 4 המלצות קריאה
מאת יוספה קמחי 21/08/19
בטן-גב: ספרים מומלצים לחופשה הקרובה
אל תשכחו לארוז ספר טוב שישלים את החופשה (צילום: shutterstock)

 

מה יותר כיף מלצאת לחופשה ולקחת איתכם ספר טוב? כזה שסוחף ונקרא במהירות מסחררת, בדרך במטוס מפריז לבריסל או בשלושה ימים של בטן-גב באיי יוון. הגוף מטייל בעולם והראש במחוזות אחרים. לזה אנחנו קוראים חופשה מושלמת. ליקטנו כמה ספרים כאלה, שגמענו בשקיקה ואנו ממליצים עליהם בחום:

 

חיים לנצח/ קלואי בנג'מין

 

 אילו ידעתם מתי תמותו, איך הייתם חיים את חייכם? צילום כריכת הספר "חיים לנצח"

 

"אני לא מבינה", וריה הציבה כף רגל מלוכלכת על התקרה. "מה בדיוק האישה הזאת עושה?". "אמרתי לכם", דניאל היה קצר רוח, נסער. "יש לה כוחות." "כמו מה?" שאלה קלרה והזיזה את הקובייה שלה על הלוח. במחצית הראשונה של הקיץ היא לימדה את עצמה את קסם הקלפים והגומייה של הודיני, במידה מוגבלת של הצלחה. "לפי מה ששמעתי", אמר דניאל, "היא יודעת להגיד עתידות. מה יקרה לך בחיים – אם יהיו לך חיים טובים או רעים. ויש עוד משהו", הוא הציב את שתי ידיו על משקוף הדלת ורכן לפנים. "היא יודעת להגיד לאנשים מתי הם ימותו".

אילו ידעתם באיזה תאריך תמותו, איך הייתם חיים את חייכם? ב־1969 פושטת שמועה בניו־יורק על אישה מסתורית שביכולתה לחזות את תאריך מותם של אנשים, וארבעת ילדי משפחת גולד הצעירים באים אליה בסתר כדי לשמוע את עתידם. בשנים הבאות מתבגרים האחים ונעים במעגלי החיים, אבל אף שהם שבים ומדברים ביניהם על הנבואה שקיבלו, כל אחד מהם מתמודד איתה בדרכו.  הספר נבחר על ידי ה"וושינגטון פוסט" כטוב ביותר לשנת 2018, תורגם ל-30 שפות וכיכב ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.

 

חיים לנצח/ קלואי בנג'מין. תרגום מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי, 373 עמודים (הוצאת כתר).

 

"המידות הטובות"/ מדלין סנט ג'ון

 

גברים מנהלים את העולם, נשים מנהלות את הגברים. צילום כריכת הספר "המידות הטובות"

 

סידני, אוסטרליה, 1960. גברים מנהלים את העולם, נשים מנהלות את הגברים. לא שהגברים יודעים את זה, חלילה. אם היו יודעים, עוד היו עוזבים בטעות. ואז חוזרים.

גיבורות הספר "המידות הטובות" הן זבניות חמודות בחנות כלבו גדולה, כל אחת מיוחדת באישיותה ובעלת עולם עשיר. הן מנסות, כל אחת בדרכה, לנפץ את תקרת הזכוכית של הימים ההם. פאטי מוצאת את עצמה בנישואים עצובים וחסרי תשוקה עד שיום אחד בעלה פשוט נעלם, פיי יוצאת כל ערב עם גבר אחר כדי להגיע סוף סוף למעמד הנכסף של אישה נשואה, ליסה הצעירה והמבריקה שואפת להשכלה גבוהה וחוששת שאביה לא יסכים. ויש את מגדה, מהגרת מסלובניה, המביאה ניחוח אירופאי מלא סטייל, זימה וחן לעולמן של הזבניות האוסטרליות.

"המידות הטובות" ראה אור לראשונה בשנת 1993 והפך מיד לקלאסיקה. זהו ספרה הראשון של סנט ג'ון והמצליח ביותר בין ספריה, והוא מובא לראשונה לעברית בתרגומה של הדסה הנדלר. הספר הוכתר כיצירת מופת קומית על ידי המבקרים, ולפני כשנה אף עובד לסרט קולנוע על ידי הבמאי ברוס ברספורד ("הנהג של מיס דייזי").

 

"המידות הטובות", מדלין סנט ג'ון. תרגום מאנגלית: הדסה הנדלר. עריכה: רוני בק, 220 עמודים (הוצאת תכלת).

 

"וירג'יניה"/ דבורה נגבי

 

ביוגרפיה על אחת הסופרות המשפיעות ביותר במאה ה-20. צילום כריכת הספר "וירג'יניה"

 

אם אתם מאוהבי הביוגרפיות, תשמחו לקרוא את זו של וירג'יניה וולף, מהסופרות המשפיעות ביותר במאה ה-20, שהייתה פורצת דרך וחדשנית בכתיבתה רבת היופי והרגישות ובדעותיה הפמיניסטיות. גם היום, עשרות שנים לאחר מותה, היא מהווה השראה לסופרות ולנשים בכלל.

סיפור חייה המסקרן נע בין השנים 1882-1941. היא נולדה בלונדון, בת לאם ממשפחה בעלת הוצאת ספרים גדולה ולאב עורך ומבקר ספרות. מגיל צעיר נמשכה למילים וחלמה להיות סופרת. שלא כמו אחיה, וירג'יניה לא פנתה ללימודים אקדמאיים ועסקה כל חייה בכתיבה. היא בראה צורות חדשות לרומן, כתבה מסות נפלאות וזכתה בתהילת עולם בזכות יצירותיה.

נפשה הייתה עדינה ושברירית, ותפיסות העולם שלה היו לקול קורא בעולם השמרני והמקובע שאותו ניסתה כל כך לפרוץ. היא פעלה רבות לקידום מעמד האישה ולעולם שוויוני יותר בין המינים, תוך ביטול החלוקה המגדרית. היא נישאה, אך מעולם לא הביאה ילדים, וגידלה באהבה רבה כלבים עם בן זוגה, לנארד וולף, שהיה אגב יהודי.

השנים שבין שתי מלחמות העולם היו מן הפוריות בחייה, אך המלחמה שבחוץ והטירוף שבפנים החמירו את מצבה הנפשי, ובעיצומה של מלחמת העולם השנייה היא שמה קץ לחייה.

 

"וירג'יניה" הוא ספרה הראשון של דבורה נגבי, עורכת בהוצאת הספרים "עם עובד". 326 עמודים.

 

"מרחב מוגן"/ עדי זליכוב-רלוי

 

הספר מאפשר הצצה למתרחש מאחורי כל דלת בבניין מגורים משותף. צילום כריכת הספר "מרחב מוגן"

 

"גברת אפלבאום. רחוב שלומציון המלכה, תל אביב. קומה ראשונה. קיץ 2006. בשבעה שלו איבדה רות אפלבאום את השמיעה. זה קרה בבת אחת, כמו הפקק בארון החשמל הישן שלהם שהיה קופץ ועושה קורצ'לוס, הפסקת חשמל, בכל הבית. אחרי השמיעה הגיעו כל יתר האובדנים - הראייה בעין שמאל, ואז האמונה בבורא עולם ומיד אחר כך עין ימין, ובסוף נעלמו לה הזיכרונות, שהתפוגגו בזה אחר זה, כמו אדים המתאבכים מעל כוס תה דקיקה עם שתי קוביות צוקר קנדל מסותתות המסתחררות בשיגעון בתוך המים הרותחים".

הסופרת והעיתונאית (שאף כתבה באתר מוטק'ה) עדי זליכוב-רלוי, שזהו לה ספרה הראשון למבוגרים, מאפשרת הצצה לתוך בניין מגורים משותף, דומה לזה שרובנו מתגוררים בו, ולמתרחש מאחורי כל דלת: מיכה הוא אלמן מבוגר שמתגעגע לאשתו ומתנחם בביקורים תכופים בים; מאיה היא אם צעירה ועייפה; יותם הוא פקיד בנק רומנטיקן שכותב שירה בלילות; רות איבדה במהלך ימי המלחמה את נכדהּ הטייס; ואליהם מצטרפות עוד דמויות שובות לב. כל הסיפור מתרחש בעיצומו של ירי טילים על תל אביב, ונקודת המפגש של כולם היא בחדר המדרגות של הבניין, המשמש כמרחב מוגן מפני טילים. שם הם נפגשים, ולו לרגע של קרבה.

זהו קובץ סיפורים ישראליים מעוררי הזדהות, המכוונים זרקור לרגעים קטנים, פרטיים ואנושיים, שהם גם הסיפור על החברה הישראלית כולה.

 

"מרחב מוגן", עדי זליכוב-רלוי, 184 עמודים (הוצאת ידיעות).

 

ספר ראשון אחרי גיל 60

עוד המלצות קריאה

המציא סיפורים לנכד, שהפכו לספר ילדים 

לא סיפור: גם אתם יכולים להוציא ספר לאור

 

אוהבים לקרוא? הצטרפו לקהילת קריאה וספרים מומלצים של מוטק'ה

 

1  תגובות 0 אהבו


התמונה של תגונה
עודד זיו 22/08/19
ספרים שמתאימים לנשים , ומה עם גברים לא חשוב חבל ???????????
התמונה של תגונה
ציון 24/08/19
יפה כתבת.......
קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עוד בהחיים הטובים

לקראת יום הבוחר: מה עושים ביום השבתון?
יום הבחירות שיתקיים מחר (מועד ב') הוא יום שבתון, כך שלמי שעובד מדובר ביום חופש מהעבודה אשר משולם על ידי...
לקריאת הכתבה
על מה אתם חולמים בלילה? חלומות בגיל 50+
האם אתם זוכרים את החלומות שלכם? אלה שאתם חולמים בלילה, כמובן. האם החלומות שלכם חוזרים על עצמם או שבשנים...
לקריאת הכתבה
כל מה שלא ידעתם על אמונות טפלות
אחד הזיכרונות הכי חזקים שלי מילדותי, שלא לומר טראומתיים, היו משיכות חזקות באוזן. היינו יושבים מסביב...
לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה