טיפות הגשם

כתבת מקסים, בכל מקרה כאשר אני בבית, אני מעדיף שלג... שלג בעירי, שלג שיורד, צובע את חצרי, בצבע לבן, הכל ניראה, לפתע  נקי, עד שמגיע, הגשם הטורדני, מגרש את הצבע, הלבן המזהיר, ושוב כמו פעם, מופיע צבע בוץ... הבוץ הטורדני... ואז כל שני מבקש, זה בעצם רק קצת להבין, הכיצד זה השלג והגשם, כל הזמן זה בזה רק נלחמים? ואני אני לפתע בתוך תוכי כאילו שומע, קול אלמוני, קול שקורא שלום חברים, לחיות כולם רוצים,  אבל לחיות בשלום, זה לא תמיד אפשרי....ואז עונה לו קול אחר, זה לא תמיד אפשרי? או שזה בעצם, לא תמיד מה שכולם רוצים?.... שלג בעירי, שלג שיורד, צובע את חצרי, בצבע לבן, הכל ניראה נקי, כמה חסר השלג, שיורד בחצר ביתי....שלג שאני תמיד אוהב אבל רק כאשר אני בתוך ביתי.... 

לדליה

הטבע מספק לנו אין ספור "כלים" ספרותיים כדי להמחיש את מה שמילים בלבד לא תמיד מצליחות.

ובשירך טיפות הגשם - זכות, רכות, חרישיות כמו הזכרונות, כמו החלומות.

געגוע רך ונוגע ללב.

איתי יקירי

כל כך יפה מה שכתבת. 

השלג הוא כמו דברים רבים בחיינו, כל כך לבן, רך, זך,

ואז באים אנשים וברגל גסה דורכים ומשאירים עקבות

של בוץ

אבל הגשם הוא כל שיפה בחיים, הוא מוריק את השדות

מרענן את האויר ומשכיח רע. נפלא.

ק