רגישות
אני רגישה מדי. הנה הודיתי במגרעת הכי גדולה שלי ונשארתי בחיים כמו שבלול קטן, לסימן הדק ביותר של אי רצון מבחוץ אני מיד מכניסה את הראש פנימה, ודי אני לא כאן. אפילו במקום הוירטואלי הזה, כאשר ההגיון הפנימי אומר לי "הי, מ`כפת לך איזו תגובה את מקבלת? הרי את לא מכירה את האדם שכתב, וזו בעיה שלו אם אין לו טקט" אז מן הצד השני על הכתף יושב לו הרגש, פניו עגומות והוא לוחש: "מה זה חשוב אם מכירה או לא? אני עצוב ולא נחמד לי". ואני כרגיל נקרעת בין שני הפרחחים היושבים לי על כתף שמאל וימין, ובדרך כלל הרגש מנצח ואני רואה את החיוך הזעיר הממזרי המתפשט על פניו. ואני מאד רוצה לנצח את הרגישות הזאת הפרחחית:-) וגם אם שומעת אני כי דברו עלי כך ואחרת אני משתדלת לזרוק זאת מאחרי הגב.
אבל זאת אני, עם המגרעות, המעלות וכל מה שיש בי, ואני מקבלת את עצמי באהבה .