מדריד ספרד

שלושת המוזיאונים הגדולים ביותר במדריד הם אל פראדו (הנחשב למתחרה של הלובר) מוזיאון מרכז המלכה סופיה, ומוזיאון חייסן בורנמיסה, בהקפם יוצרים שלושתם שילוב מופלא של כמה דורות של גדולי האמנים הספרדיים וגם גדולי האמנים מרחבי העולם.
במרכז המלכה סופיה נמצאת יצירת המופת של פיקאסו גרניקה, זה אחד מסמליה הבולטים של המחאה נגד זוועות מלחמת האזרחים בספרד של שנת 1936, זו יצירת האמנות החשןבה ביותר, אפשר להתרשם גם מיטצירות נוספות אחרות.

מוזיאון חייסן משלב עושר אמנותי של כמה דורות של גדולי האמנים מגויה ועד פיקאסו.

לא אפסח על הפארקי היפהפיים ,הפאר הגדול במדריד נקרא פארקה דל בואן רטירו, פארק יפהפה עם מדשאות רחבות ועצים שניטעו ב-118.
פארק ריאל חרדין בוטניקו משלב צמחיה אקזוטית  כמה צעדים מהפראדו.
ומאחורי ארמון המלוכה נמצא קמפו דה מורו שהוא אחד הפארקים היפים ביותר באירופה, עם יירוקים משתנים.
ספרד היא ארץ מאד מתויירת, למעלה משלושים מליון תיירים בשנה. היא מציעה גם מופעי ז'אז ומופעי פלמנקו. רקדני הפלמנקו הם בעיקר צוענים (אך לא רק) שורשיהם מאנדלוסיה, אחת מבימות הפלמנקו המהוללות במדריד היא קאסה פלאטאס. ומופעי הג'אז נשמעים בקפה סנטראל שהוא נחשב למועדוןבג'אז הטוב ביותר בעולם.
ישנה גם מדריד העציקה ומדריד המודרנית , ישנם פנינים יפהפיים באדריכלות אשר נבנו במאה התשע עשרה ובמאה העשרים, דלתות וחלונות מקושתות בסגנון המורי. פסאו דל פרדו היא אחת מהשדרות היפות באירופה.
פלזה מיור פלזה דה לה סיבלס ופוארטה דל סול  הן כיכרות עם מזרקות ןפסלים, בה הולך המון רב, מתוייר מאד.
העם הספרדי הוא עם עם טמפרמנט, קולני כמונו, ומאד אוהב לאכול, הספרדים חיים המון בחוץ(במיוחד בערים הגדולות) במסעדות ובבתי קפה, בטברנות ובבארים כאילו אין מחר, לפני הארוחה זה מנהג מסורתי ישן שמנשנשעם עם טאפאס, בלווית יין שרי או ורמוט, את ארוחת הצהריים אוכלים יותר מאוחר, וארוחת הערב לפעמים מתחילה ב-11 בלילה,(הלילה הוא ארוך) מנהג אחר ההוא הסייסטה שהיא מנוחת הצהריים מ- 14.-16 אחר הצהריים.
ההפתעה הגדולה היתה כאשר שאלתי את אחראי המלון  היכן הרחוב חוזה אנטוניו הס מלהזכיר, עכשיו הוא נקרא לה גרנביה. ארבעים שנה שלטה דיקטטורה פשיסטית בידי הרודן פרנסיסקו פרנקו, שמות כל הרחובות שונו כל תמונותיו הוסרו, אינם רוצים להיזכר ולהזכיר את הדיקטטרוה שגרמבה להם לפגר אחרי מדינות אירופה בארבעים שנה.
לפני שנים רבות כאשר ביקרתיבספרד ההומוסקסואלים היו מוקצה מחמת מיאוס(בלשון המעטה), כמובן שהכל השתנה במאה שמונים מעלות, וספרד רוצה להיראות יותר דמוקרטית משהינה , בשת 2005 העביר הקונגרס חוקים שזוגות גאים יכולים לקבל זכויות כמו ההטרוסקסואליים, היום הם מקבלים יחס ידידותי וחיבוק חם, צ'ואקה הברי הוא אחד הרובעים התוססים ביותר והוא מוכר כליבה של מדריד הגאה, האווירה לא מתבדלת היא ידידותית גם לסטרייטים זו הסיבה שהקהל מעורב.

העיר ששבתה את ליבי יותר מכל היא סגוביה ארבעים קילומטרים ממדריד, מעטרו אותה מדשאות וכיכרות, מזרקות ופסלים והמון ירוק.

בשנות ה60-70 היו ההיפים וילדי הפרחים בלונדון, בשנות ה-68 השנים הסוערות של הסטוןדנטים בפריז,  ובשנות ה-80 היה תורה של מדריד, היגיעו לתומן שנות הרודנות והצנזורה שהלכו יד ביד, פרנקו הלך לעולמו,
הספרדים במיוחד המדרילניוס פירקו כל עול, זה היה עידן הסקס הסמים והרוקנרול, הם השתוללו ברחובות בכו וצחקו, רקדו והשתוללו, כל טאבו נשבר, זה נקרא לה מובידה מדרילניה, הם התמסטלו (במשטרו של פרנקו סמים היה שווה צינוק).

מכיוון שבספרד ישנם הרבה אמנים נפלאים, פרץ היצירתיות  של במאים שחקנים מוזיקאים ומעצבים  ואמנים מכל שדרות הקשת פרץ הצנזורה היתה נחלת העבר.והם נתנו ביטוי ליצירותיהם..
נציגה הידוע ביותר  של אותה תקופה הוא אלמדובר אשר סרטיו המאוחרים זכו לתהילת עולם.