הגולה מספרד הצ'לן פבלו קאזלאס

עזב את ספרד בן 60,עקב משטרו של פרנקו.

כאשר פרצה צלמת האזרחים בשנת 1936, לאחר שראה את הגהינום המלחמה על כל זוועותיה, הוא הפסיק לנגן חודש ימים, סבל מחולשה ומעצבים רופפים, יותר מחודש הסתגר ולא רצה לראות אור יום.

אמו היתה אשה חזקה, עשוייה ללא חת, ילדה 11 ילדים, פבלו היה הילד העשירי, היא האמינה בכשרונו העצ ום, השקיעה את כל מירצה וטיפחה אותו, אביו תמיד נכנע לה.

הוא אמר כל חיי שאבתי השראה מאימי, היא לקחה אותו לברצלונה, למדריד ולפריז, בתחילת דרכו פחד לעלות לבמה, אימו דחפה אותו, והפיחה בו בטחון עצמי.
הוא היה פטריוט קאטאלאני גאה, נולד בקטלוניה לפני שנולדה המכונית, ומת לאחר שהאדם הגיע לירח.

קאזלאס שיחק טניס טוב, וניצח בטורניר למוסיקאים במלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1905 הרוויח סכומים אדירים, אשר אף אחד לא הרוויח אז.

נישואיו הראשונים היו לצ/לנית מוכשרת שהיתה תלמידתו, היה לה טמפרמנט עז,שמלות ראוותניות, נטיה לפלירטוט, לאחר תקופה מסויימת הם התגרשו.
בשנת 1914 נישא לזמרת ניורקית, זו היתה טעות הם נפרדו בשנת 1928. פאבלו היה אדם סוער, היה בתוכו הר געש הנמצא בשליטה. כאשר עברו חבריו או מכריו קודים מוסריים היה מתנתק.

היתה בו חוכמה וערמומיות של בני הכפר, היה לו אופי חסון, מחוייבות לאדמה, ונחישות למטרה.

הוא גר בפראד, בדירה צנועה , עטופה בירוקת ושלווה, הוזמן להופיע באמריקה, סירב, כל עוד אתם מכירים בפרנקו לא אבוא. ואז אמרו נבוא אליך נקיים פסטיבל של באך בפראד.

מאז התחילה מסורת ארוכת ימים, הפסטיבל בפראד הפך להיות מרכז מוזיקלי לחובבי המוזיקה. בני המקום אמרו שמעולם לא ראו זארת לפני כן, אנשים התכנסו מכל קצווי תבל.

המוני אנשים יושבים על כסאות או על הדשא, הוא אוחז בשרביט ומסתער, לראות ולשמוע אותו מנגן בכלי הסרבן (הוא אמר זה בן הלוויה שלי ואני אוהב אותו) כאן אתה מרגיש בגן עדן, כל מי שהיה קשור לפסטיבל הרגיש התעלות.
קאזלאס אוצר מלחמה זה דבר שטני, נותנים לך פקודה לך ותהרוג ואתה הורג, נורא ואיום, אינני מוכן לסבול ממשלה שבראשה עומד דיקטטור. אני אדם פשוט אינני אוהב סיבוכים, אני משתלב במוזיקה ובחיים זו תרבות, (נאמר עליו שהוא המוזיקאי הכי כן, שלנגן אתו זו חוויה יוצאת דופן.).

נישואין השלישים היו לתלמידתו מרתיתה כפי שקרא לה (מרתה) היא הפסיקה לנגן למענו למרות שהיתה מוכשרת, את חייה הקדיש למענו.היא היתה קלילה ואיטלגנטית, מזכירה ודיפלומטית, גם היא כאמו נולדה בפורטו ריקו, ובאצילותה הזכירה לו את אמו.

יש אומרים שאת 17 השנים האחרונות בחייו חי בזכותה, נפטר בגיל 97.

בשנו חייו האחרונות ניגן את שירת הציפורים, אשר לקוחה מהפולקלור הקאטלאני.

בתרגום-הציפורים בשמים, במרחב, בחלל, שרות שלום שלום שלום.

לדעתי אמר זה הדבר החשוב ביותר.