אקסודוס

למעלה מ-4500 גברים נשים וילדים היו על סיפונה.

מועד ההפלגה התקרב. זו היתה הפעם הראשונה שאוניה עומדת להפליג עם מספר כה גדול של פליטים ללא היתרי כניסה.

ביום ה-6 להפלגתה צי של משחתות בריטיות עקבו אחריה. הם קראו ברמקולים האם אתם מסיעים נוסעים בלתי ליגאליים לפלשתינה?  במקום לענות שרו שירים עבריים.

ב-18 ביולי 1947 סעדו המעפילים ביום שישי בערב  סעודה צנועה.

לוחמי הפל"מח הסתתרו בחסות העלטה.

בעקשנות דלקו 8 אוניות בריטיות , ההתנגשות היתה בלתי נמנעת. כאשר החלה ההתקפה, זרקורים רבי עוצמה  האירו, הרמקולים הוסיפ לרעום אם לא תעצרו ניאלץ לעצור את כולכם, אתם לא תגיעו לשם לעולם אנחנו בלתי מנוצחים.

הם הפעילו צופרים מחרישי אוזניים,, הבריטים עלו על האוניה, אך הנחישות של המעפילים לא לרדת היתה עצומה,
מאות מעפילים שנמצאו על הסיפון, התנגדו וזעמו, הם השליכו פצצות עשן ובקבוקי תבעירה, מילאו סירים בשמן רותח, חיילי קומנדו זינקו אל הסיפון, המעפילים עמדו שם עם מוטות ברזל, החיילים חבטו בנשקם,, הבריטים לא ציפו להתנגדות כה עזה. צבי יעקובי בן 15 שאף אחד ממשפחתו לא שרד רק אחיו אשר התייפח מרה. נפצע ולאחר מכן מת.

המשחתות המשיכו לנגח את האוניה, כאשר הבריטים ראו שאינם יכולים להשתלט על המעפילים אחד מהם החל לירות לכל עבר.במרתף המגורים בהם הצטופפו נשים וילדים שררה בהלה.

הבריטים הגיעו למסקנה שנחלו כשלון, אך היו 3 פצועים אנושים, לאחר התלבטות רב החובל אמר אנשים אלו ניצלו מן השואה לא בכדי למות כאן.הוא אמר בקול שבור אתקשר עם הבריטים.

כאשר הבריטים עלו על האוניה, עמדו הם פעורי פה, על הסיפון היו פזורים כמויות גדושות של קופסאות שימורים , הם אספו את השימורים בכדי לשלוח הביתה, אז היה משטר צנע חמור בבריטניה. לאחר הקרב המתיש היו מאות מעפילים שרועים באפיסת כוחות.
ב-18 ביולי של שנת 1947 זחלה האוניה , אחרי שהורידו את הפצועים, הכריזו אנחנו מעבירים אתכם לקפריסין, במקום לקפריסין הוסעו המעפילים למרסיי, מצב הרוח היה בשפל.

למרות שהבטיחו להם במרסיי עבודה מגורים ותושבות קבע, לא אבו לשמוע ולא רצו לרדת, הפתוי לא עבד אמרו הם רק ישראל.
הצפיפות היתה רבה החם היה מעיק, והמתח מדי יום גבר, כל אלו הפכו את החיים באוניה למבחן אנושי כמעט בלתי אפשרי.
היו שם 3 נפגעים אנושות, ו-270 בדרגות פציעה שונות.

עתוני אירופה היו מוצפים וסקרו בהפגנות המוניות, גם בריטניה לא היתה גאה במדיניות שננקטה כלפי הפליטים.
 
ההוראה להפליג לגרמניה ניתנה ב-28 ביולי,  על אחת המשחתות שירת יהודי בריטי אלן ויילר , החלטתי להפגין סולידריות התעטפתי בטלית והתחלתי להתפלל על הסיפון ממש מולם.כולם התאספו סביבו  וקראו קריאות 
שבת שלום.
במחצית מרץ 1948 כחודשיים לפני פנוי הצבא הבריטי עדיין היו הגבולות חסומים בפני הפליטים, רק לאחר עזיבתם של הבריטים, יכלו הפליטים להגיע , הם הסתכלו בעיניים כלות אל חיפה.
 הפלמ"ח ההגנה האצ"ל והלח"י  עשו עבודה חשובה לגירושם של הבריטים מן הארץ. צריך לציין זאת.

שאפו לגיבורי אקסודוס.