איך שיר נולד

אינני מתיימר להיות משורר, ולכן שאלתי מיונתן גפן את שם אחד משיריו. אבל אין לי כוונה לדון כאן בשישה עשר כבשים או בלידה של תינוקות, אלא בלידתם של שירים, בעיקר של להיטים.
כידוע, לשיר יש שני הורים, התמלילן (Lyricist) והמלחין (Composer), שלעיתים הם אותו אדם. התמלילן, שלפעמים נקרא משורר ולפעמים פיזמונאי, כותב את המילים, והמלחין כותב את המנגינה. לעיתים המילים נכתבות קודם ולעיתים המנגינה (שנקראת גם הלחן). שמעתי גם סיפורים על שניים שישבו בבית קפה, אחד פיזם מנגינה והשני חזר אחריו עם מילים (או להיפך). כדי להוסיף נופך, לשניים לא היה נייר והם שאלו עט מהמלצר וכתבו על מפית.
בסופו של דבר יוצא גליון של תווים, שכתובים בקול אחד (מונופוניה) שמתאים לזמר אחד (אפשר גם זמרת, כמובן). מתחת לחמשה (שורה של תווים) נרשמים המילים, מופרדים במקפים להברות, כל הברה מתאימה (בדרך כלל) לתו. כבר אמרנו, ואם לא נאמר זאת כאן, שתו הוא ייצוג גרפי של צליל. ועוד נאמר שלתו יש גם משך (זמן), כמו תיבה שלימה, חצי תיבה, רבע, והלאה, וגם קומבינציות אחרות. לכן הברות יכולות להמשך מעט או הרבה זמן (יחסית).
נשאר לנו עדיין מקום מעל החמשה. בראש כל תיבה נרשם אקורד שמתאים לאותה תיבה (תרשו לי להמנע מלציין "בדרך כלל" מכאן ולהבא). כאן יקום הקורא הנאמן ויקשה "אבל אמרת שלכל סולם יש אקורד, אז איך בשיר הבנוי על סולם אחד יש אקורדים שונים?", והתשובה היא שעל כל צליל בסולם אפשר לבנות אקורד, לפעמים מז'ורי, לפעמים מינורי, ויש עוד סוגים. לא נמשיך בזה, כי זו שוב תאוריה, אבל זה חשוב לשותף השלישי, השקט.
ניתו להופיע על במה עם השיר החד-קולי הזה, בליווי גיטרה עם האקורדים. אבל הקהל דורש לרוב צליל יותר מלא, וכאן מופיע השותף השלישי, השותף הסמוי (שלא מקבל קרדיט) - המעבד (Arranger). המעבד בוחר כלי ליווי, ולעיתים זמרי ליווי, ולכל אחד, או קבוצה, כותב מנגינה נפרדת, שמבוססת על אותם האקורדים. לעיתים המעבד הוא גם המפיק המוזיקלי, ולעיתים גם מנצח התזמורת. בקיצור, העיבוד המוזיקלי קובע הרבה עד כמה השיר ערב למאזינים. לא מכבר צפיתי בראיון עם קובי אושרת שסיפר את השתלשלות השיר "הללויה". עד כמה שזכור לי, הוא כתב את המנגינה, ביקש משמרית אור לכתוב את המילים, ולבסוף הוא גם כתב את העיבוד, בתחילה לסולנית לבדה (גלי עטרי), ולאט לאט הוסיף עוד זמרים ועוד כלים, עד שלבסוף התקבל סאונד מאוד מלא. אגב, הוא גם ניצח על התזמורת.
הספר How Nashviille became Music Sity USA, שחיבר מייקל קוסר, ששוכן אחר כבוד במדף הספרים שלי, בנוי על ראיונות עם בעלי תפקידים בנשוויל, כולל כותבים, זמרים, נגנים, מפיקים ועוד. אחד המרואיינים, שכדי לזכור מיהו אני צריך לקרוא שוב את הספר, מספר שאלביס פרסלי ידע בדיוק איזה עיבוד הוא רוצה, והמפיק המוזיקלי הלך תמיד איתו, שהרי עם הצלחה כזו לא מתווכחים. אלא מה, ללהקת הליווי הקולי הקבועה שלו, הג'ורדנאיירס, היה מעבד נפרד.
לפני שניפרד, אביא אחד מלהיטיו של אלביס, ואנא שימו לב לזמרים המלווים.
בבית חולים העמק בעפולה.
איך אני יודעת?
נולדתי שם וזוכרת הכל.