מעבורת חלל

לחלל יצאו שבעה אנשים במעבורת, ביניהם אשה אזרחית אמריקאית, הראשונה שטסה לחלל.

זה קרה ב-28.11.86, מבין מאות מורות שסוננו בהקפדה, נבחרה כריסטי מקוליף, מורה למדעי החברה, תוססת אנרגטית וג'ינג'ית כזו שכולם אמורים לאהוב, בעלת אומץ רב.

מאות אנשים עמדו, מביטים מרותקים אל המעבורת הממריאה לכבוש את החלל.

שבעים ושלוש שניות עברו, והבלתי ייאמן קרה, המעבורת התפוצצה, להבות אש חרצו לשון, ועשן היתמר אל על.

דממת זעזוע השתררה, רגעים קפואים אף אחד לא דיבר ולר זז, ההלם היה גדול. מעבר לתחושה הכבדה ששררה במקום, לפני רגע הם היו גיבורים, וכעת הם אבק אדם. היתה הרגשה שהטכנולוגיה החדישה נכשלה.

אני מנסה להיכנס לראש של האסטרונאוטים, הם בוודאי לוקחים בחשבון  את הסכנה שבמשימה, אך עושים זאת בלב שלם, למען הקידמה ולמען ארצם. גם פטריוטים גם אמיצים, איאפשר להפריד בין שתי תכונות אלו

בערב הופיע רייגן בטלויזיה ואמר נעמוד דקה למען גיבואינו. המשיכי אמריקה להמריא אל הכוכבים. ואכן אמריקה ממריאה וממשיכה בחקר החלל..