"אחרי שהצטלמתי הצלחתי להתאהב בעצמי"

עם יד על הלב: האם אתן אוהבות להצטלם? ועוד שאלה: כשאתן מצטלמות, האם אתן אוהבות את התוצאה? סקר קצר ובלתי מחייב שערכתי מעלה שרוב הנשים סביבי, צעירות ובוגרות כאחת, לא אוהבות להצטלם ופחות מזה, עוד אוהבות לראות את עצמן בתמונות. אסנת בוניאל, בת 53 מאשקלון, הייתה בדיוק כך. אסנת, אמא לארבעה וסבתא לארבעה, עובדת כמנהלת חשבונות ואומרת שעד לא מזמן היא לא יכולה הייתה לראות את עצמה בתמונות. "זה לא שהיה לי פחד ממצלמה", היא מסבירה, "פשוט לא אהבתי את עצמי וכתוצאה מכך לא אהבתי להצטלם או להעלות תמונות שלי לרשתות החברתיות".

בוניאל מספרת שעברה תקופה קשה בחייה האישיים, שבסופה החליטה לעשות משהו למען עצמה: צילומי נשיות. "עברתי תקופה לא טובה בשנתיים האחרונות סביב פרידה מכוערת מבן זוגי. גם הילדים היו מעורבים והסיפור העצוב השאיר אותי בטראומה קשה, בתחושות קשות. אין ספור פעמים שאלתי את עצמי איפה טעיתי", היא אומרת בכאב. "במשך שנתיים לא יצאתי מהבית, ניתקתי את עצמי מהילדים, מהנכדים. רק לעבודה הלכתי. היה לי הרבה מה לעכל, הייתי צריכה לעבור טיהור נפשי ופיזי".

לדבריה, היא בחרה להתמודד לבד בלי טיפול נפשי כלשהו. "נתתי לעצמי זמן להתחזק ולקום ולהגיד 'אני טובה יותר, חזקה יותר, מגיע לי יותר'. ואז החלטתי לפנק את עצמי במשהו מיוחד, חיפשתי חוויה שתעשה לי טוב וראיתי פרסום על צילומי נשיות בפייסבוק. נזכרתי שפעם היה לי חלום להצטלם באופן מקצועי, והנה, הגשמתי אותו עכשיו".

בוניאל מתארת את חווית הצילומים כהרפתקה. "זו הייתה חוויה מטורפת שעשתה לי נורא טוב והוסיפה לי המון. את מגיעה, מאפרים אותך, מסרקים אותך, משקיעים בך. לא היה לי פחד מהמצלמה אבל לא תכננתי להצטלם בצורה חשופה. הצלמת נתנה לי להרגיש נוח. האווירה הייתה כיפית וסימפטית והרגשתי בנוח להיות אני. זה היה בדיוק מה שהייתי צריכה, אבל התוצאה האמיתית התגלתה כשהגיעו התמונות. ראיתי את התמונות ולא האמנתי שזו אני. ראיתי את עצמי יותר נשית, יותר יפה ממה שאני חושבת או כשאני מסתכלת במראה. אז זה נכון שאנשים אומרים לי שאני נראית טוב, אבל אני לא ראיתי את זה. מצאתי את עצמי משווה בין הצילומים לבין המראה ומגלה שאני באמת נראית כמו בתמונות. התגלית הזאת עשתה מהפכה בביטחון העצמי שלי. הביטחון העצמי שלי שאף לאפס, והיום הוא הרבה יותר גבוה בזכות התמונות. אני הולכת לעשות את זה שוב החודש, הפעם זה יהיה במגרש שלי – אצלי בבית".

"לפני הצילומים לא חשבתי שאני יפה"

מתחזקת גם מהתגובות שהיא מקבלת על התמונות. אסנת בוניאל, איפור: מורן רונן, צילום: דנה אופיר

בוניאל אומרת שעד הצילומים עמוד הפייסבוק שלה היה ריק. "לא העליתי תמונות כי לא האמנתי בעצמי. אבל מאז שיש לי את התמונות אני כל הזמן מעלה וזה עושה לי נורא לי טוב. אני מחפשת דרך להרים לעצמי, אני אדם חייכן והתמונות היו בדיוק מה שהייתי צריכה בנקודת הזמן הזאת של חיי. אני לא הייתי בן אדם שמעלה תמונות בפייסבוק היום אני מעלה ומחכה לפידבקים וזה בא בכמויות. זה נורא כיף".

לדבריה, היא מקבלת הרבה פניות מגברים. "יש לי טונות של מחזרים אבל אני לא בעניין כרגע, רוצה להיות לבד. אני כרגע עושה לעצמי העצמה. צריכה לקבל חיזוקים ולהכיר בכך שאני טובה מספיק כמו שאני, לחזק את הביטחון העצמי שלי בלי קשר לזוגיות שלי. מה שכן, בגלל מה שעברתי עם בן זוגי משהו במיניות שלי מת והצילומים עוררו גם את הפן הזה בחיי. אני לעצמי וגם מתחזקת מהתגובות שאני מקבלת".

ואיך הילדים הגיבו?

"היה להם מוזר שאמא נחשפת, אבל אמרתי להם: אני לא מעבירה עליכם ביקורת ואני מצפה שתקבלו את זה שהחלטתי שאעשה מה שטוב לי, והם למדו לקבל את זה".

ליזי בנדל, פנסיונרית בת 64 מפתח תקווה, לא מכירה את אסנת בוניאל אבל בראיון איתה אני שומעת משפטים כמעט זהים. גם היא מיעטה להצטלם עד שחברה הציעה לה לנסות צילומי נשיות כמתנה לפרישה שלה מעבודה. "הסכמתי לנסות ומאז אני מצטלמת מדי שנה. השנה אני קונה את הצילומים כמתנה בהפתעה לחברה שלי, רוצה שגם היא תיהנה מהחוויה".

מה את חווה בצילומים?

"אני לא אוהבת להצטלם בכלל ודנה, הצלמת, גרמה לי להיפתח למצלמה, גרמה לי לזוז כי אני תמיד רואה מצלמה והופכת קפואה. ההרגשה בצילומים הייתה שלא מצפים ממני לכלום, רק להיות עצמי, בדיוק הפוך ממה שקורה לי בחיים. הבנתי שזה מה שאני רוצה בכל תחום של חיי: פשוט להיות אני, שיקבלו אותי כמו שאני. זה תהליך, זה לקח זמן אבל כיף לראות את ההתפתחות ואיך האהבה שלי לעצמי הולכת וגדלה מדי שנה. אני אוהבת לראות את השינוי ומרגישה שמבחינתי יש יותר פתיחות כל שנה".

בנדל, נשואה, אם לשלושה וסבתא לשבעה, מודה שזה לא היה קל: "ממש התאבנתי בפעם הראשונה בצילומים ואז השתחררתי לאט. כשראיתי את הצילומים הרגשתי בשמיים, לא ידעתי שאני נראית כך! זה העלה את הביטחון העצמי שלי ופתאום אמרתי לעצמי שאני נראית יופי. לא חשבתי ככה קודם, ממש לא".

לדבריה, הצילומים הגיעו בדיוק בזמן. "ניהלתי את מוזיאון האדם והסביבה והתמזל מזלי והציעו לי פנסיה מוקדמת", היא מספרת. "עברתי מעבודה שוטפת עם מחויבות לפנסיה בלי סדר יום ומטלות, התחלתי תקופה אחרת, עם יותר זמן לבילויים והייתי צריכה לאמץ הרגלים אחרים. זה כאילו לפתוח אשנב חדש בגיל 61. זו מתנה מושלמת ליציאה לפנסיה, כי פתאום את רואה את עצמך ומבינה שהחיים רק מתחילים, את מתחילה דרך חדשה עם עצמך וזו התחלה נהדרת בחוויה מיוחדת".

"הסכמתי לנסות ומאז אני מצטלמת מדי שנה". ליזי בנדל, צילום: דנה אופיר

"תוך כדי צילום הנשים מתאהבות בעצמן מחדש"

אחרי שהצטלמה עם עודף משקל, החליטה לצלם נשים אחרות בצילומי נשיות. הצלמת דנה אופיר, צילום באדיבותה

דנה אופיר, הצלמת שאצלה הצטלמו אסנת וליזי היא ממש לא סנדלרית יחפה. היא בעצמה הצטלמה לפני שנים אחדות בצילומי נשיות, ומזדהה עם סיפורי המצולמות שלה. "לפני חמש שנים, כשהלכתי בפעם הראשונה לעשות לעצמי צילומי נשיות, חששתי מאוד. חשבתי לעצמי שאני משוגעת, במשקל 96 קילו לעוף על עצמי, להיות חשופה מול צלמת, להסיר הגנות ולתעד את הגוף כך. בסוף חטפתי רגליים קרות וביטלתי. אבל אז התבאסתי עוד יותר כי כבר קיבלתי החלטה אמיצה וידעתי שזה יעשה לי טוב לנפש ולתהליך האישי שעברתי. בסוף התקשרתי לצלמת שוב ואמרתי לה שאני באה. בחרתי להתמסר לרצונות שלי עכשיו ולא לחכות להיות רזה יותר או חזקה יותר. מאז אני כל שנה מפנקת את עצמי בצילומים כאלה, בעיקר בשביל הנפש שלי, כי אני מבינה כמה חשוב לי להסתכל על עצמי מהצד. אין לי ספק שלצילומים הראשונים היה חלק גדול בתהליך הירידה במשקל שעברתי, ושהם עזרו לי להיות שלמה עם עצמי ולאהוב את עצמי בכל מצב".

אופיר, שהייתה עד אז צלמת הריון ומשפחה, החליטה להיכנס לנישת צילומי העצמה נשית. "יש בצילומי נשיות משהו מאוד עוצמתי, וכדי לדייק אותו הלכתי ללמוד פוטותראפיה. אז הסשן אצלי הוא לא רק זמן צילומים אלא משלב בתוכו גם טיפול. מול המצלמה אנחנו עוברות תהליך של חיזוק ביטחון עצמי, קבלה ואהבה עצמית".

מה התפקיד של המצלמה בתהליך?

"המצלמה היא הכל. היא שם כדי לתעד כל מי שמגיעה אלי ברגעים השמחים, העצובים והקשים, ובעיקר להראות לכל אחת מה שהיא שכחה או לא רואה בעצמה, כמה היא יפה וחזקה, שווה וראויה. רובן מגיעות כשהן לא אוהבות להצטלם והן מתמודדות עם הפחד".

אופיר אומרת שלרוב הנשים קשה עם המצלמה. "לפעמים מגיעות נשים לצילומי תדמית ואומרות שהן בסך הכל רוצות שתי תמונות לעסק, אבל תוך כדי צילום הן מתאהבות בעצמן מחדש. יש הרבה דמעות על סט הצילומים, בייחוד בקרב נשים בסביבות גיל חמישים שהיו הרבה שנים בזוגיות לא מפרגנת, ומתחילות פרק ב' בחיים. המצלמה יוצרת תרחיש אופטימי ואפשרות להאמין בו, כי כשהן נראות טוב הביטחון העצמי בהכרח עולה. אני מאוד מאמינה שאין דבר כזה אישה שלא נראית טוב, כולן נראות טוב והמצלמה מוכיחה את זה, צריך רק לנסות".

עוד על צילומי נשיות: להצטלם כדי לאהוב את עצמך

תגידו צ'יז: כך תפיקו צילום משפחתי מוצלח

הצלמת שמצלמת מבוגרים ערומים כדי להעצים אותם

מבוגרים, מאוהבים ומצטלמים