"מי שבא לרקוד לא בא במטרה לבגוד"

לא יודעת מתי בפעם האחרונה יצא לכם לרקוד ריקודי עם או לראות הרקדה כזאת, אבל לי זה קרה באחד הבקרים בשבת, בטיול בפארק הירקון בתל אביב. קבוצה של עשרות אנשים בגילים שונים התכנסה מתחת לצילייה גדולה סביב עמדת המוזיקה והרמקולים, ולא הפסיקה לרקוד במשך 3 שעות. לעוברים והשבים, כמוני, זה היה מראה מרענן ונעים לאוזניים כי גם המוזיקה הייתה ממש כיפית ומגוונת – משירי ארץ ישראל הישנה והטובה ועד סטטיק ובן אל.

"פעם ריקודי עם היו עם שירים על המרעה והאחו. היום זה כבר משהו אחר, חלה מהפכה בריקודי עם", אומרים דורית (68) ואריק (72) רביד, זוג נשוי ומקסים מיהוד שרוקדים יחד, תחזיקו חזק - כבר כמעט 50 שנה. היא פרופסורית מוכרת ומוערכת להתפתחות השפה העברית באוניברסיטת תל אביב, והוא פנסיונר, עובד התעשייה האווירית לשעבר. דורית מספרת בחיוך: "נפגשו במסיבת 'ריקודי עמים', כך קראו לזה אז, באולם בר שירה באוניברסיטה. אני למדתי אז בבית ספר להנדסאים הסמוך. באותו חורף הגעתי לשם כדי ללמוד לרקוד. אריק הגיע כי רצה להכיר". הם המשיכו לרקוד עד החתונה והפסיקו כשנולדו הילדים.

"עשינו הפסקה של כ-10 שנים, במהלכן גם למדתי לדוקטורט. ב-1990 נסענו לקנדה לפוסט דוקטורט, הילדים היו כבר קצת יותר גדולים, ולמזלנו היה שם חוג מקסים לריקודי עם, עם הרבה ישראלים לשעבר ויהודים. חזרנו לרקוד, וכשחזרנו ארצה כעבור שנה החלטנו שלא מפסיקים". 

אתם מרגישים שזה תורם לכם?

אריק: "בטח. גם מבחינת זיכרון ומניעת דמנציה, כי צריך לזכור הרבה צעדים, וגם מבחינת כושר. אני מקווה שזה בסדר שאני אומר את זה, אבל לא תראי בריקודי עם אנשים שמנים. כולם משקיעים בעצמם. מעבר לזה, לי אישית זה גם גורם להרבה אושר. הפן החברתי הוא גם משמעותי. יש לנו חברים שאנחנו רוקדים איתם כבר שנים רבות". 

בני 20 ובני 90 רוקדים יחד

"החוזה בינינו הוא שאנחנו רוקדים יחד ורוקדים צמוד". אריק ודורית רביד, צילום באדיבותם

מה השתנה בריקודי עם בכל השנים שאתם רוקדים?

דורית: "אני הגעתי למסקנה שכל עשור רמת הקושי של הריקודים עלתה, מבחינת הצעדים. גם אופי השירים השתנה מאד ונעשה הרבה יותר מגוון. יותר מזרחי ושירים מכל התקופות. חוץ מזה נכנסה הטכנולוגיה. רמת הסאונד עלתה ונכנסו המחשבים".

אריק (צוחק): "פעם רקדנו בלי מיזוג והזענו".

איך נראית הרקדה? מי הקהל שאתם פוגשים?

דורית: "הקהל הוא הכי מגוון שיש. יש הרבה שהם בגיל השלישי, אבל גם צעירים בני 20. אני מכירה זוג שרוקד איתנו והם כבר בני 90, מדהימים, ואני רואה גם בני נוער, דור הנכדים, שרוקדים פשוט נפלא. זה קהל שהמכנה המשותף שלו הוא שהוא אוהב לשמוח, לרקוד, לשיר. והוא קהל משקיע. ריקודים הם לא דבר קל, צריך ללמוד הרבה צעדים. לכל שיר יש ריקוד משלו. אריק ואני מחזיקים בין 2000-3000 ריקודים בראש. יש ריקודים שאני לא יודעת איך אני רוקדת אותם. הגוף יודע וזוכר את הצעדים. זה כמו ללכת הביתה בלי לחשוב אם צריך לפנות ימינה או שמאלה, פשוט ללכת".

ומה קורה כשלא יודעים את הצעדים?

דורית: "זו לא תחרות, זה מה שיפה בזה. אם אני לא מכירה ריקוד אני נסוגה לאחור וזה בסדר. אני נהנית מהמוזיקה".  

אריק: "הרקדה נמשכת בין 4-5 שעות. שעתיים אחרי אי אפשר ללכת לישון, בגלל האדרנלין. יש בהרקדות כיבוד, לא ופלים ובורקסים, פותחים שולחן ממש, כמו אירוע. אז חשוב ללכת כשיודעים שאפשר להישאר ערים אחר כך ולא צריך לקום לעבודה מוקדם". 

דורית: "יצא לנו להיות גם בהרקדות בחו"ל. היינו בארה"ב, בווינה ובברלין. זה אופי שונה. בארץ רוקדים בין 100-200 איש בערב, האווירה היא אחרת, יותר חגיגית. בשבועות למשל כולם מגיעים בלבן, ובפורים בתחפושות. בחנוכה יש הדלקת נרות ובימי חול מכריזים על ימי הולדת. אני מאד אוהבת את זה".

מה לגבי הסטיגמה על בגידות?

דורית: "הרבה אנשים שאנחנו מכירים בריקודי עם מצאו שם בני זוג, נפרדו מבני זוג וגם בגדו בבני זוג. זה בהחלט קורה. אבל אלה דברים שקורים בכל מקום ובכל תחום".

אריק: "אלה החיים. מעצם זה שרוקדים יחד זה קורה. אבל מי שבא לרקוד לא בא במטרה לבגוד. זה דורש יותר מדי השקעה, ללמוד את הצעדים", הוא צוחק.

ובכל זאת, איך שמרתם אחד על השני כל השנים?

דורית: "היו הרבה גרושות שרצו לתפוס את אריק. אני דאגתי להעביר את המסר", היא אומרת ומרצינה מבט. "החוזה בינינו הוא שאנחנו רוקדים יחד ורוקדים צמוד".

אריק: "רק ביחד".

דורית: "לפעמים גברים באים להרקדות לבד. זה לא קורה אצלנו".

מאייל גולן ועד שלמה ארצי

ממליץ לכל בן אדם לקום ולרקוד. המרקיד שלמי מרדכי, צילום באדיבותו

את המרקיד שלומי מרדכי הם מכירים היטב מההרקדות אליהן הם הולכים פעם בשבוע לפחות, ומפסטיבל "מחולות ים המלח" שאותו ייסד, ויערך השנה בפעם הרביעית, בין ה-19-21 במרס. "שלומי הוא מקסים, הוא מייצג בעיניי את המרקיד הישראלי האולטימטיבי", אומרת דורית. "הוא רוקד נפלא וקל ללמוד ממנו. הוא כל הזמן מחדש, מוזיקלי מאד ומכבד את היוצרים ואת הקהל". 

מרדכי, 51, נשוי ואב לשלושה ילדים, גילה את עולם הריקוד בגיל 26 ומאז נדבק בחיידק. "באתי עם חבר לריקודי עם במרכז קהילתי בחולון בעקבות המלצה, ומרגע שנכנסתי התאהבתי". הוא אומר. "למדתי סלסה והחלטתי שאני רוצה להתמקצע בזה, הייתי מדריך 6 שנים, נכנסתי לרקוד בלהקות, התחרינו גם בחוץ לארץ, כל זה במקביל ללימודי ההנדסה ולעבודה היומיומית בחברת החשמל. אני בכלל מהנדס חשמל בהכשרתי". 

והוא בהחלט מחשמל - מרדכי נחשב כיום לאחד מחמשת המרקידים המובילים בארץ, ומעביר פעמיים בשבוע הרקדות המונות 500 איש בהרקדה. הקהל הקבוע שלו נוסע איתו גם לטיולים מאורגנים, בארץ ובחו"ל, שם מספר המשתתפים אף עולה, וגולת הכותרת היא פסטיבל ים המלח שאותו ייסד.

מה התפקיד שלך כמרקיד? 

"זכיתי לקבל את הדבר הזה שנקרא ריקודי עם וריקודים בכלל. זה הכניס הרבה תוכן, שמחה והווי לחיי. חוץ מזה שאני בוחר את המוזיקה ומלמד את הריקודים החדשים והצעדים, התפקיד החשוב שלי כמרקיד זה לנהל את הערב. אני משתולל, משתגע, יורד לרחבה עם המיקרופון. הרקדה שלי נמשכת בין 5-6 שעות ותפקידי לשלהב את הקהל. תחשבי שבים המלח זה 3 ימים רצופים של ריקודים וכמעט אף ריקוד לא יחזור על עצמו. לפי התוכנית שבניתי יש למעלה מ-1200 ריקודים".

איזו מוזיקה אתה בוחר לריקודים?

"99% עברית. מדי פעם אולי יהיה קצת יוונית או בלקנית. אבל זה בעיקר עברית בכל הסגנונות. ריקודי עם מתפתחים כמו כל דבר אחר, היום זה אייל גולן ושלמה ארצי, איתי לוי וכל מה שחדש". 

משפר זיכרון וכושר, משחרר לחצים ומעכב הזדקנות

"בגידות יש בכל מקום". צילום: Shutterstock

מה עושה מי שלא מכיר אף ריקוד ורוצה להתחיל?

"באים להרקדות של מתחילים, שם לומדים את הצעדים. ככל שלומדים יותר מתקדמים להרקדות המורכבות יותר, לפי רמות. אני ממליץ לכל בן אדם, באמת, לקום ולרקוד. זה משחרר לחצים, זה משנה את מצב הגוף, זה משחרר אנדורפינים למוח. זה מתאים לכל גיל". 

לכל גיל?

"נכון להיום, למרות שיש גם קהל צעיר, רוב האנשים שנכנסים הם מעל גיל 40 ומשוחררי מטלות. מה שהיה פעם זה לא כמו העבודה הקשה שיש היום. כלומר פעם בדרך כלל הגבר עבד, האישה הייתה בבית, ההוצאות לא היו כאלה גבוהות ולא היו דרישות כאלה גבוהות כדי להתקבל לעבודה. היום שני בני הזוג לומדים, עובדים עד מאוחר, וכשיש ילדים אז בכלל. בגלל זה הגילים בריקודי עם הם בהתאם. אנשים מגיעים כשהילדים גדולים והם יותר מבוססים, וזה מצוין - זה מעכב הזדקנות, מאיץ את קצב חילוף החומרים, שומר על הזיכרון, מהווה פעילות ספורטיבית ומעלה מצב רוח. אומרים שהעולם שייך לצעירים, אני לא חושב ככה. אני חושב שהעולם יפה לכולם, וקיבלנו ברכה. תמונה אחת שווה אלף מילים. תבואי תראי הרקדה ותביני על מה אני מדבר".

אשתך והילדים בעניין? אגב, היא לא דואגת?

"אשתי היא המנהלת הלוגיסטית. היא לא רוקדת, היא מורה לאנגלית. היא מפרגנת מאד לעשייה שלי. זה עסק לכל דבר. הילדים עדיין לא בריקודי עם, אני מקווה מאד שהם ירצו ללמוד. יש סטיגמה בריקודי עם שזה מתכון לבגידות וגירושין. לא צריך להיות בריקודי עם בשביל לבגוד. זה יכול לקרות גם בכנסת. אנשים באים, יש המון חברויות, ובאים בשביל לרקוד ובשביל הווייב".

עד מתי תמשיך להרקיד?

"כל עוד נשמה בי".

"באמצעות הריקוד אפשר לחולל שינוי ענק בחיים"

"פתאום, בגיל 72, התחלתי לרקוד"

צעד תימני

"בריקוד אני מרגישה בת 18 מחדש"

אף פעם לא מאוחר להתחיל לרקוד