הוא שאל 16 אלף אנשים על מה הם מתחרטים. זה מה שהוא גילה

הסופר האמריקאי דניאל פינק כתב ספר על משמעותה של חרטה, יעל חלק, מעיתון "הארץ" ראיינה אותו, והנה תקציר הראיון: (קצת ארוך, אבל יש בו טיפים מצויינים להיפטר מחרטות...)

כמה חודשים אחרי שדניאל פינק התחיל את לימודי המשפטים שלו באוניברסיטת ייל הוא הבין שהוא עשה טעות גדולה. "לא ידעתי בדיוק מה עורכי דין באמת עושים, וברגע שהבנתי את זה חשבתי לעצמי — זה לא משהו שאני רוצה לעשות, זה משהו שאני רוצה לשלם למישהו אחר כדי שיעשה בשבילי".

בסוף השנה הראשונה הוא עזב הכל וטס להודו, אבל הָאִינֶרְצְיָה והמשפחה החזירו אותו אל ספסל הלימודים. הוא סיים את התואר כשהוא שקוע בחובות שכר לימוד, ומעולם לא עסק במשפטים.

"אני יכול לחשוב מה היה אילו, לשקוע בחרטה, להתייסר. אבל אני בוחר לחשוב מה יצא לי מזה — בבית הספר למשפטים פגשתי את אשתי, כך שבסופו של דבר מדובר באחת ההחלטות הטובות של חיי"...

אנחנו מסתובבים בעולם עם שק התלבטויות על הגב שלנו.

לא רק לגבי הבחירות שעשינו בעבר, עד כמה הן היו נכונות, ומה היה קורה אילו היינו בוחרים אחרת, אלא גם לגבי הבחירות שאנחנו צריכים לקבל עכשיו, ומה נחשוב עליהן בעתיד.

• אנחנו חוששים שלמדנו את המקצוע הלא נכון
• שהיינו צריכים לעזוב את הארץ או שאנחנו צריכים כבר לחזור אליה
• שהיינו צריכים להשאיר את מספר הטלפון שלנו לבחור החמוד ברכבת
• אנחנו מצטערים שלא חסכנו מספיק כשהיינו צעירים יותר
• שלא הגענו להלוויה של אבא של חברה קרובה

יש לנו חרטות שאנחנו נושאים איתנו והן חורצות בנו קמטים של כאב.

שנים של מחקר שערך פינק בנושא התגבשו לספר שיצא לאור החודש, ונקרא — "הכוח של חרטה: איך להביט אחורה מניע אותנו קדימה".

פינק בן ה–57, אב לשלושה ונשוי לג'סיקה (אהובתו מהאוניברסיטה), פירסם שבעה ספרים, ארבעה מתוכם היו רבי מכר של ה"ניו יורק טיימס" במשך חמש שנים ברציפות ותורגמו ל–42 שפות. הוא כותב על סוגיות חברתיות ועסקיות, כמו תזמון ומוטיבציה, אבל למה לכתוב על חרטה?

הרהרתי בחרטות של עצמי ורציתי להבין מה אני אמור לעשות איתן. וגם, ככל שקראתי את המחקרים בתחום ודיברתי עם אנשים, הבנתי שאנחנו מסתכלים על חרטה בצורה לא נכונה".

על מה אתה מתחרט?

• "החרטות שלי קשורות בנדיבות.
• מעולם לא הייתי בריון, אבל מוקדם בחיי הייתי לעתים קרובות בסיטואציות שבהן דחקו אנשים החוצה והשאירו אותם מחוץ לדלת.
• ידעתי שזה לא היה הדבר הנכון לעשות, אבל לא אמרתי ולא עשיתי שום דבר כדי לשנות את זה.
• במקום להתעלם או להתייסר מהחרטה הזאת, ניסיתי לחשוב עליה. העובדה שהיו לי חרטות בתחום הזה הבהירה לי — יותר מכפי שציפיתי — עד כמה אני מעריך נדיבות באחרים, וכמה חשוב לי למצוא אותה בעצמי.
• מעבר לזה, החרטה הזאת עזרה לי להבין איך אני רוצה להתנהג בעתיד".

... כדי להבין טוב יותר את התופעה האנושית הזאת, חרטה, פינק הקים אתר, שנקרא "סקר החרטה העולמי", ובו ביקש מאנשים לתאר חרטה משמעותית מחייהם, יחד עם כמה נתונים דמוגרפיים כמו מין וגיל.

יותר מ–16 אלף אנשים מ–105 מדינות שונות השיבו על השאלון של פינק. 22% מהמשיבים סיפרו על חרטות שקשורות לאנשים מהמשפחה שלהם. 19% התחרטו על משהו שקשור בפרטנר רומנטי. הבאים ברשימה היו חרטות בנושאי חינוך, קריירה והמצב הפיננסי.

פינק זיהה ארבע קטגוריות עיקריות של חרטה:

1. הראשונה היא הקטגוריה של חרטות יסודיות:

• "אם רק הייתי הולך לבדיקה הרפואית בזמן…"
• "אם רק הייתי מפסיק לשתות אלכוהול לפני שהיה מאוחר מדי".
• אלה חרטות שנשענות על הצורך האנושי ביציבות.
• אנחנו רוצים להיות בריאים, אנחנו רוצים להרגיש שהמצב הפיננסי שלנו בטוח. כדי לעשות את זה אנחנו צריכים לקבל החלטות קטנות, שיש להן אפקט מצטבר, כמו להפריש כסף לפנסיה או לצאת להליכה בכל יום.

2. התחום השני הוא חרטות אומץ:

• "אילו רק הייתי לוקחת את הצעת העבודה"
• "אם רק הייתי מעזה לפתוח את הפה ולדבר"
• אלה חרטות שנשענות על הצורך האנושי בצמיחה והתפתחות.
• החרטות האלה משאירות אותנו להרהר בדלתות המסתובבות של גורלנו — מה היה קורה אם הייתי אמיצה יותר?

3. השלישי הוא חרטות מוסריות:

• "אם רק הייתי עושה את הדבר הנכון".
• אלה חרטות שנשענות על הצורך האנושי בטוב.
• רק 10% מהחרטות הן מוסריות, אבל לעתים אלה החרטות הכואבות ביותר, כאשר ברגע המכריע בחרנו נגד קריאת המצפון שלנו, ולאורך זמן ההחלטה הזאת מייסרת אותנו.

4. האחרון הוא חרטות בנוגע לקשרים עם זולת:

• "לו רק הייתי יוצרת קשר".
• אלה חרטות שנשענות על הצורך האנושי באהבה.
• זו הקטגוריה הגדולה ביותר של חרטות, על קשרים שהתנתקו, בין הורים וילדים, אחים, קולגות. כדי לחדש את הקשר, במקרה שזה אפשרי והאדם השני עדיין חי, נדרש מאמץ והתמודדות עם חוסר ודאות והסכנה שבדחייה.

איך אני יכולה לדעת אם אני עומדת בפני החלטה שאני עלולה להתחרט עליה?

• "יש פעמים שאנחנו מגזימים במחשבה על החרטה העתידית שנחווה, וזה יכול להוביל אותנו להימנעות מוגזמת מסיכונים. הסוד הוא לדעת לִצְפּוֹת מה יהיו החרטות שידבקו בנו במשך עשורים....

וכשאני ניצבת בפני החלטה כזו, איך אדע מה לעשות?

• "באופן כללי, אנשים מתחרטים על כך שלא לקחו סיכון שהיה בגבולות ההיגיון, ועל זה שלא עשו את הדבר הנכון מבחינה מוסרית.
• לכן יותר סביר שתתחרטי אם לא תעשי מהלך נועז בקריירה מאשר אם תעשי כזה, ובכל מקרה — כדאי לך לקבל את הבחירה המוסרית.

מעבר לזה, תני לי להציע לך שתי טכניקות:

1. הראשונה, כְּשֶאַתְּ מקבלת את ההחלטה, דמייני שֶאַתְּ יכולה להתקשר אל עצמך של שנת 2027 או 2032. כְּשֶאַתְּ של העתיד מסתכלת אחורה על ההחלטה — מה את רוצה להגיד לעצמך?
2. והשנייה, כְּשֶאַתְּ מתלבטת לגבי ההחלטה, תשאלי את עצמך: מה הייתי אומרת לחברה הכי טובה שלי לעשות? זה בדרך כלל חושף את התשובה".

כשאנחנו מנסים לקבל החלטה שלא נתחרט עליה, העולם נחלק לשני סוגים:

1. אלה שמנסים לוודא שהם ממקסמים את הסיטואציה (גם אם מדובר בבחירה לא דרמטית, כמו מלון בחופשה או זוג נעליים)
2. ואלה שמסתפקים בכך שמצאו פתרון שעונה על הדרישות.

פינק מסביר:

• "ממקסמים מנסים לקבל את ההחלטה הכי טובה בכל דבר שהם עושים.
• מה שאנחנו רואים בוודאות במחקרים זה שממקסמים הם אומללים.
• הם מתאכזבים יותר ומתחרטים יותר.
• זה קורה מפני שהם מציבים לעצמם משימה בלתי־אפשרית.

הסוד הוא למקסם במספר מצומצם של דברים חשובים:

• בניית יסודות יציבים לחייך
• ללמוד ולצמוח
• לאהוב ולהיות אהובים
• ולהיות מהזן המסתפק, לגבי כל היתר

קראתי יותר מ–16 אלף חרטות של אנשים מכל העולם, דיברתי איתם, ולא היתה שם אפילו חרטה אחת לגבי קניית המכונית הכחולה במקום האפורה, או לגבי טיסה לשוודיה במקום לפריז.

... ואם כבר עשינו משהו שמעורר בנו חרטה, אנחנו יכולים לבטל אותו? בספר אתה מציע לעשות "control Z" על דברים, יש כפתור כזה במציאות?

"יש פעולות שעשינו ואנחנו יכולים לנסות להחזיר את הגלגל לאחור:

• אם פגענו במישהו, אנחנו יכולים להתנצל.
• אם בגדנו במישהו, אנחנו יכולים להגיע להבנות ולהשלים.
• אם עשינו קעקוע מכוער — אולי אחד שאומר 'בלי חרטות' — אנחנו יכולים להסיר אותו.

אבל זה בבירור הרבה יותר קשה, ולעתים קרובות לגמרי בלתי־אפשרי, אם אנחנו מתחרטים על הדברים שלא עשינו".

יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לאנשים סביבנו, להתמודד עם החרטות שלהם?

"אנחנו יכולים לעשות עבודה הרבה יותר טובה בללמד אותם להגיב לרגשות שליליים באופן כללי.

• המפתח הוא לא להתעלם מרגשות שליליים ולא לשקוע בהם, אלא לחשוב עליהם.
• הדרך לעשות את זה היא להתייחס אל עצמך ולטעויות שלך בנדיבות ולא בטינה, לחשוף את החרטה, כדי להקל על הנטל ולראות את הדברים בצורה הגיונית.
• ואז, לקחת צעד אחורה, ללמוד את השיעור והלקח, כדי להשתמש בתובנות האלה בעתיד".

מה השתנה בחיים שלך בעקבות כל מה שלמדת על חרטה?

• "השיחות שהיו לי עם אנשים על החרטות שלהם בנוגע לקשרים, שיחות שבהן אנשים אמרו לי בצער וכאב 'אם רק הייתי מחדש את הקשר…', שינו את ההתנהגות שלי.
• היום, אם אני נמצא בצומת שבו אני תוהה אם ליצור קשר, אם להיות זה שיעשה את הצעד הראשון, התשובה ברורה לי, והיא תמיד כן. כשיש ספק — תושיטי יד".