סיפור על ערך "השוויון"

כל בני האדם נולדים שווים ובני חורין (הצהרת זכויות האדם, המהפכה הצרפתית)

למחרת ההצבעה שהעבירה את קיבוצנו ממודל של קיבוץ שיתופי, למודל של קיבוץ "מתחדש", הבנתי שהסתיים עידן בחיי הקיבוץ. ערך השיוויון ירד לתחתית הסולם, וערך הכסף מעתה עומד בראש סולם הערכים. כבר לפני שנים לא מעטות אמר לי אחד ממייסדי הקיבוץ: "נתן, ברגע שהאידיאלים של שוויון ושל שותפות, יגוועו בתודעת הדור הצעיר, לא יישאר שום דבר מהקיבוץ". הלכתי בשביל מסביב לקיבוץ, כהרגלי בשעות אחה"צ, וחשבתי לי: "כמה שהוא צדק".

כהרגלי בעתות של דילמה, התחלתי לשאול את עצמי, מה אבי היה אומר על "מות השיוויון" אילו היה חי עדיין? התקשיתי להגיע למסקנה, וצללתי בים הזכרונות:

אבי ממייסדי הקיבוץ, הרבה לדבר על הנושא הזה, והייתה לו פרשנות מיוחדת לערך השוויון. הוא תמיד אמר שאותו לא מעניין כמה כסף יש לכל חבר בארנקו, מה שחשוב הוא שוויון ערך האדם.

בתור חבר שאף פעם לא נבחר לשום ועדה הוא טען בלהט, כי אנחנו צריכים ללמוד מהדימוקרטיה היוונית – שם בעלי התפקידים נבחרו לפי הטלת גורל. הייתי ילד והזדהיתי עם כאבו: הוא כל-כך רצה לתרום לחברה אך לא נתנו לו...למה לא נתנו לו, לא הבנתי באותם ימים.

ערב אחד, ואני עודני נער, הלכנו לאכול ביחד בחדר האוכל של הקיבוץ. שוחחנו על הקיבוץ, ואז הוא אמר לי: "נתן, תדע לך שגם בקיבוץ חשוב להיות אדם חשוב." האמת היא שאמירה זו די הפתיעה אותי, כי אבי היה ידוע כאופוזיציונר שתמיד ביקר את האנשים החשובים של הקיבוץ. שאלתי אותו "מי למשל הוא אדם חשוב בקיבוצנו?" הוא אמר לי "הגזבר למשל". ידעתי שהגזבר הוא אחד משנואי נפשו והתפלאתי שדווקא בו הוא בחר. בדרך כלל הוא "לא עשה חשבון" לאף אחד, כלומר לא התכופף ולא בלם את פיו לפני חשובי הקיבוץ.

בקיבוצנו היה חבר שהגיע גבוה מאד בהיררכיה הפוליטית של המפלגה. הוא היה שר אפילו בממשלת ישראל, וכמובן שנסע הרבה לחו"ל בתוקף תפקידיו. למעשה הוא היה המנהיג הרוחני של הקיבוץ. אבי שהרבה בנסיעות לחו"ל, נינזף פעם בארוחת הבוקר ע"י אותו חבר חשוב, שאף הוא הרבה לנסוע לחו"ל בשליחות התנועה. החבר אמר לאבי: "צבי, אתה נוסע יותר מדי לחו"ל." אבי ענה לא בלי לחשוב פעמיים, ולפני כל החברים שישב בשולחן: "מי שמדבר...".

בהתאם להשקפתו שהשוויון הכלכלי לא היה כל כך חשוב, הוא הרבה לעבוד בגינות פרטיות מחוץ לקיבוץ, בעיקר אצל קרוביו וחבריו בעיר. כששאלתי אותו כיצד זה מתיישב עם עקרונות הקיבוץ, הוא ענה לי שהכספים שהוא מקבל מהעבודות האלו משמשים אותו לנסיעות לחו"ל, לביקור חבריו וחברותיו הפזורים ברחבי אירופה. בקיבוץ הוא די בודד, ולכן הנסיעות האלו הם צורך בשבילו. הוא הוסיף בחיוך: "הרי העקרון של השיוויון הקיבוצי אומר: "מכל אחד לפי יכולתו, ולכל אחד לפי צרכיו", ואני מגשים את החלק השני של האימרה הזו.

לקראת סוף הטיול נזכרתי שהוא בכל זאת הגשים הלכה למעשה את עקרון שיוויון ערך האדם. ביתו היה פתוח תמיד לכל המתנדבים בקיבוץ, בני כל העמים והגזעים. הערה גזענית לא שמעתי מפיו כל חיי. היו לו חברים ערבים שגרו בגדה המערבית. פעם בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה הוא נסע לבקר אחד מהם בבית לחם. הוא הצליח לשכנע נהג מונית ערבי שייקח אותו מירושלים לביתו של החבר שלו. כשהוא יצא מבית חברו הסתבר שנהג המונית ברח....

לימים נהייתי למורה לאזרחות. בשיעור שעסק בשוויון לפני החוק, אמר לי תלמיד אחד בן 17: "המורה, אתה מדבר על אידיאל נשגב, אבל תסתכל מה קורה במדינה שלנו – איפה יש בכלל שיוויון?" קצת נבוכותי, אבל בסוף התשובה שלי הייתה שגם אם עקרון וערך זה מופרים לא פעם במציאות, אין זה אומר שהם לא קיימים. הם קיימים כרעיונות, כאידיאלים, בראשינו ובליבותינו, ורק כך אנחנו יכולים להעריך את חברתנו ואת מעשינו, והעובדה היא שאנשים בכל העולם נאבקים על האידיאלים של שיוויון וחרות.