אלמה מאהלר

בגיל 17 הייתי מרשימה מאד,הגובה שלי היה כמעט 1.70 ס"מ, עיני היו ארוכות וצבען כחול סגול, היה לי שיער בלונדיני כהה, אפי היה ארוך וחלק, היתה לי גומת חן, הגוף היה גדול החזה מלא, והמותניים היו צרים.

בעקבות חיצוניותי  האדונים הנכבדים לא איחרו להופיע, ראשונים היו חבריו של אבי, המחמאות זרמו כמו תענוג לשוחח איתך על המחקרים שלי העלמה שינדלר, יש בך הבנה טבעית או  אם אעצום עיניים אשכח לגמרי שאת גב' צעירה, אבל מיהו הגבר  שיסכים לעצום עיניים  בחברתך?  אני רואה למה אומרים עליך שאת הבחורה הכי יפה בוינה

קסם לא חסר לי, ידעתי איך להניע את כתפיי, הייתי חושקת שפתיים כאילו אני טועמת משהו משובח.

לפני מותו של פאפי  הייתי ציפור דרור שתלטנית, אך עכשיו התמלאתי ספקות. נחמתי הגדולה היתה המוזיקה, והעולם האהוב עלי  היה בית האופרה המלכותי, אהבתי לשיר וצרחתי את כל אותם התפקידים הווגנריים עד שהרסתי אתץ 'קולי לאחר מכן הפסקתי לשיר רק ניגנתי.

מאהלר היה קצר קומה וקצר רוח שהתרוצץ ממקום למקום במשקפיים במסגרת ניקל, היה לו ראש נאה הוא היה רזה ומגולח, לבש חליפה קייצית אפורה ובידו מגבעת לבד כהה. הוא עיצבן אותי אך אחרי האמן שבו השתגעתי, ידוע לכל שהוא רודן.

פגשתי את ברטה צוקרקנדל אשת המומחה לאנטומיה, בכל יום א' התקיים בביתה סלון, היתה לה לסת מרובעת עיניים עייפות, ופה רחב ועייף של לטאה, סיפרה לי שמאהלר גר עם אחותו יוסטי, האיש הזה נזיר, חייבים למצוא דרך לפתות אותו, סקרה אותי מכף רגל ועד ראש, היתה גם לה עין של סרסורית, את נראית טוב אמרה בקרירות, הוא הגדול מכולם בווינה.

קבלתי את הזמנתה ובאתי, מאהלר הגיע באיחור, גבר נמוך וכהה כבן 42 מזעיף פנים אינטלגנטיות, ערכו ביננו היכרות, והמילים התגלגלו על לשוני, כעבור כמה דקות התגלגלה השיחה על יופי, אה אמרתי  מה זה יפה? זקרתי את צווארי הצעיר וחיכיתי, ראשו של סוקרטס, רואים את מוצקות המחשבה שלו, ועד שקבלנו את הקפה, התקוטטנו כמו בעל ואשה, כמעט צרחתי עליו כיצד הוא מתעלם  מיצירתו של זמלינסקי לה הזהב, הוא פנה הלוך ושוב, רקע ברגליו כמו פרא אדם, איך את מסוגלת להגן על זבל כזה? אחרי שהלכתי הסתובב מאהלר   בין האורחים ואמר היא התחצפה אלי, הוא דמה לי לא היה רגיל שעונים לו בתקיפות.

מאמי התלהבה ממנו והפצירה בו לבא לבקרנו, ידידי בורקהרד אמר זה יהיה פשע אם תבזבזי את עצמך, על יהודי זקן ומנוון הסובל מרככת.

באחת השיחות שהיו ביננו שאלתי אותו לא מטריד אותך שלא מבינים אותך? לא איכפת לך מה חושבים המבקרים?, לא אני לא מקשיב למה שאומרים כולם. אתה נראה בטוח כל כך בכל דבר, משוריין וכל כך מסוגר בעצמך..

תקופת החיזור היתה בלתי נשכחת, בימים ההם צעירים בורגניים לא התנסו בהרפתקאות אהבים, הם התאמנו בבתי זונות, גוסטב המסכן נהג לפתוח את הכפתורים  של זמרות הסופרנו שלו היה ממשמש אותן ושולח אותן הביתה, היה נואף מפורסם חסר נסיון.

הוא כתב לי מעתה ואילך יש לך מטרה אחת לגרום לי אושר, הוא אינו רוצה שנתחתןן אלא אם כן אנו מבינים האחד את השני.

נישאנו בחשאי בכנסיית קארל הישנה, הערדליים שלו הכשילו אותו כאשר ירד על ברכיו. נסענו ברכת לסנקט פטרבורג היו לו שם שלושה חוזים לשלושה קונצרטים. זה שבועות      היתה התזמורת צמאה לגוסטב מאהלר, לא היה איכפת להם שהוא בקושי מדבר צרפתית, הוא ניצח על הארואיקה של בטהובן  באולם האצילי הענקי, זרוכותיו התנופפו בעוצמה, ופיו נפער ונראה שחור באור של דוכן המנצחים, בשעת התשואות הסוערות, חיפש מאהלר את פני, וידעתי שהוא המטרה והמשמעות של חיי.

אחותו יוסטי אמרה, גוסטב היה שלי בצעירותו, את יכולה לקבל אותו עכשיו בזקנתו.

לאט לאט התחלתי להכיר את בעלי, הוא התקלח במים קרים בכל בוקר בשעה שבע, נהג לאכול על שולחן הכתיבה כדי שיוכל לעבוד בשעה הארוחה, כך היה גם בארוחת צהריים, חשוב היה לא לבזבז זמן. אחרי כן התיישב לכתוב, עלי הוטל התפקיד להשתיק את כל הכפר כדי שיוכל לעבוד בשקט.

מאהלר אף פעם לא בא אלי לפני שנרדמתי, וכאשר בא היה תופס וחופר כגנב בבגדי השינה שלי באצבעות גסות.

נעשיתי מרירה, מאד קוייתי  להיות המוזה שלו, ונראה לי שנעשיתי סוכנת הבי.

הייתי בהריון וכאשר היו לי צירים, חבלי הלידה היו אינסופיים, כאשר סיפרו לו  שהתינוקת הגיחה בלידת עכוז, פרץ בצחוק ואמר זאת בתי קודם כל היא מראה לעולם את הישבן שלה. מאהלר היה מסור בלב ונפש לילדה, כשפוצי חלתה עטף אותה בזרועותיו, התהלך איתה ושר לה, לאט התרגלתי לחיי הנישואים וגיליתי בהם גם דברים חיוביים. בלידת בתי השניה סבלתי פחות, הרגשתי שאני יודעת מה אניט עושה.

פוצי ילדתנו חלתה היתה לה סקרלטינה עם דיפתריה, כעבור שבועיים כאשר היתה בת ארבע וחצי נפטרה. מאהלר בכה והסתכל מצד אל צד בתזזית.

מכרנו את ביתנו ושכרנו בית חווה גדול בטובלק בדרום הטירול. בפריז פיסל רודן את ראשו של מאהלר.

בשביעי ביולי 1910 מלאו לגוסטב חמישים שנה, קבל אותות הוקרה מכל עולם המוזיקה, באוקטובר נסענו בפעם האחרונה לניו יורק. בעשרים בפברואר ניצח מאהלר את הקונצרט האחרון שלו.

מאהלר היה חולה תקופה ארוכה, כאשר האכלתי אותו במרק, אמר לי ובכן את צעירה ויפה, לא תשארי לבדך זמן רב, עם זאת עם מי נחתן אותן כאשר אני אלך? עם גבר שיודע לשתוק. מאהלר התנשם בכבדות ומצבו התדרדר והא נפטר. כעבור זמן קצר צלצלו כל הכרנסיות בווינה. זה היה בשמונה עשרה במאי 1911, כתבי העיתונות שישבו תשושים במסדרון, הוא לא רצה שום הספדים ללא מנהגי אבלות ולא מוזיקה, רק פרחים, והיו שם הררי פרחים, הוא רצה להיטמן  בחלקת הקבר של בתנו בגריצינג, תחת מצבה צנועה שיחרטו עליה רק שם אחד מאהלר.

השנים חלפו וכאשר אני חושבת על עצמי כעת אני אשה בגיל העמידה עם שיער מחומצן ופה חמוץ, שבגדה במאהביה ובבעליה, התעלמה מהילדים שלה בזבזה את כשרונה ושתתה כמו דג, בתוך שנים מעטות אבד לי המראה הנאה שלי, עיניי היו עדיין יפות, ועורי נראה טוב משום מה, אבל הסנטר כבר לא  היה נקי והתחיל להתרכך, אף על פי שזקרתי אותו, השיער כבר לא היה בלונדיני נאה, בצבע הלחם, עכשיו היה צהוב, הגוף החטוב הסתרבל.

הרהרתי ביני לביני היו לי חיים עם עליות ומורדות, הגיע הזמן לפנות את הבמה.