איך נדבקתי באהבת הספר?

למלכה ירון,

רוב הדור שלנו היה כמוך.וזה נישאר לנו גם כיום.אני קוראת ספר וחצי לפחות בשבוע.לאחרונה קראתי ספר טוב"איש ושמו או-בה"\הספר החדש של מילן קונדרה,היום שלפני האשר,של ארי דה לוקה ובד בבד אני קוראת פרק אחר פרק את ספרו של ד"ר מיכה גודמן"הנאום האחרון של משה",כרגע בשלב קריאה"הבתולות של ויולדי"מומלצים.תהני מהקריאה.

מלכה הזכרת לי נשכחות. מאז ילדותי, הספרים הם ידידי הטובים ביותר.

בכל תקופות חיי, טובות יותר או פחות, הספרים מעולם לא הוטרדו בשל כך, תמיד מצאתי בהם עלילות ועולמות מדהימים.



הזכרת לי נשכחות. אני זוכרת את הספרייה של ילדותי בחולון, ברחוב סוקולוב פינת קראוזה, בחנות פצפונת, ישב הספרן. איש זעוף שעשה לעצמו כלל לגרום לילדים לא לרצות לבוא לספרייה, אך אני התמדתי. באותם ימים חולון עדיין היתה עיר של חולות (היום נותרו רק שני שטחי חולות ואני חושבת שהירוקים שומרים עליהם מכל משמר). לשם קיצור דרך רצתי לספרייה דרך החולות, מחזירה את הספר שקראתי ולוקחת ספר שהספרן הסכים לתת לי, אחרי שערך רישום רציני בכרטיסי. הוא הקפיד על הרישום, כי אי אפשר היה לקחת באותו היום שני ספרים, ואני הייתי כל כך סקרנית  שבזמן הריצה הביתה הייתי עוצרת לרגע קט וקוראת כמה דפים. לעיתים כשהייתי מגיעה הביתה כבר נגמר הספר, אך הייתי צריכה לחכות למחרת כדי שאוכל להחליפו.



אני מגדירה את עצמי כותבת סמויה, כי כאשר הספר שאני קוראת מאתגר אותי, אני מפקיעה אותו מהסופר שכתב אותו ועושה בדמויות ובעלילה כרצוני, עד הסוף הבלתי נמנע...