בניטו מוסוליני
אמו היתה מוןרה ואביו היה נפח, הוא היה נער ממורמר ובלתי ממושמע, ציוניו היו טובים, וזמן מה שימש כמורה.
כדי להתחמק מן השירות הצבאי , נסע לשוויץ ולצרפת.
בשנת 1909 עבר לגור בעיר טרנטו, בה עבד במערכת עתון, שם הכיר את הפוליטיקאי צ'זארה בטיסטי, אשר היה עורך העתון, והוא מינה אותו לעורך משנה.
הוא היה פעיל במפלגה הסוציאליסטית האיטלקית, דיעותיו היו נחרצות, בגנות סמכות המלך, המשטר, והכנסיה, הוא נאסר לתקופה קצרה.
כישוריו התועמלניים פילסו לו מקום לשורות הוועד המרכזי, בעקבות זאת. בשנת 1912 מונה לתפקיד עורכו של "אוואנטי" היומון הראשי של המפלגה הסוציאליסטית
בשנת 1914 הפך לתומך נלהב בכניסת איטליה למלחמה, הוא הצטרף אל הפשיסטים במילאנו, הצטרף למלחמה, נפצע ושוחרר ב-1917 בדרגת סמל.
אחרי שחרורו מהצבא, דיעותיו היו שונות, בעתון סוציאליסטי, הוא קרא למנהיג חסר רחמים שיבצע נקוי אורוות, הוא ייצר גוף חדש הנקרא ברית הלוחמים האיטלקים, תנועה זו דגלה בערכים לאומניים קיצוניים. כן דגל הפשיזם בערכים של נאמנות ציות ומעל הכל ערך המדינה, הוא קרא הפשיזם מקדש את המנהיג ורואה בו ערך עליון.
בקונגרס ברומא נבחר מוסוליני בשנת 1921 לבית הנבחרים האיטלקי.
לאחר מלחמת העולם הראשונה כיהנו באיטליה חמישה ראשי ממשלה, אשר נכשלו בהשגת יציבות כלכלית וחברתית.
לאחר הפגנות סוערות, צעדו אלפיים מתומכיו כדי למנותו לראש ממשלה, באוקטובר של 1922 הפך הוא לראש ממשלת איטליה, הצעיר ביותר שכיהן עד אז והוא בן 39.
האלימו פשטה ברחובות, אנשי החולצות השחורות הכו את אנשי האופוזיציה, ומנעו את הופעת עיתונם. בשנת 1925 דוכאה בכח כל התנגדות, שלטונו של מוסוליני הפך מרפובליקה פשיסטית לדיקטטורה טוטליטארית, הוא שרד שלוש התנקשויות בחייו.
זו היתה מדינת משטרה, הפשיזם התפתח, הם נלחמו נגד קומוניזם, נגד ליברליזם, המשטר שילב טוטאליטריות ולאומנות.
מוסוליני ייחס חשיבות רבה לתעמולה והשתמש בה ברדיו ובקולנוע, כעיתונאי ידע הוא את ערכה של השליטה בעיתונות.הוא טיפח את פולחן האישיות, לדרגה המקבילה של סטאליו והיטלר, כל המפלגות בוטלו, הוקמו מושבות עונשין וחודש עונש המוות.
במלחמת העולם השינה נחשב הוא לזקן הדיקטטורים, התייחס אל היטלר כאל חקיין תמהוני. אך עם הזמן הבין שלאיטליה וגרמניה יש אינטרסים משותפים, היחסים בין שתי המדינות התהדקו. ב-25 באוקטובר של שנת 1936 נחתמה ברית ידידות בין הפשיזם והנאציזם. בשנת1939 נחתמה "בריית הפלדה" שגיבש את יחסי הכוחות באירופה לקראת המלחמה המתקרבת. ומאז השפעתו של היטלר היתה גדולה יותר.
באוגוסט של שנת 1939 ערב הפלישה לפולין הודיע מוסוליני כי הצבא האיטלקי אינו מוכן למלחמה, אך היטלר היה נחוש לפתוח בה.
כאשר כוחותיה של צרפת הושמדו כמעט כליל בצפון, וחיל המשלוח הבריטי פונה במבצע דינמו על בריטניה, החליט מוסוליני להצטרף אל הצד המנצח. הישגי הצבא האיטלקי היו עלובים, ביותר, ספגו הם 4000 אבידות, הצבא האיטלקי ספג בכל נסיונותיו כשלונות. המלחמה הגלובלית היתה מעבר לכוחותיה של איטליה.
צבא ארצות הברית נכנס למערכה ב-17 ביולי הוטלו בשמי איטליה עלונים עליהם היו חתומים צ'רצ'יל ורוזוולט הזהירו מפני הפלישה הקרובה וקראו להדחתו של מוסוליני ללא תנאים, ב-19 ביולי הופצצה רומא מן האוויר. במועצה הפשיסטית העליונה, הוחלט להדיח את מוסוליני, המלך הבהיר לו כי הוא האיש השנוא ביותר באיטליה, וכי עליו לשים אותו במעצר להגנתו האישית, הדחתו פתחה את הדרך לכניעתה של איטליה. הוא הוסתר במקומות שונים.
ב-27 באפריל הבין מוסוליני כי עליו להימלט, הוא ניסה להימלט לאוסטריה עם כמה מבכירי שלטונו ופילגשו קלרה פטצ'י. הם נתפסו על ידי הפרטיזנים גופותיהם של מוסוליני ופילגשו נלקחו לתחנת הדלק בסמוך למילאנו, ההמון שנקבץ במקום התעלל בהם
מוסוליני היה נואף היו לו הרבה נשים ופילגשים, אך מרגריטה צרפתי מאהבתו של הדוצ'ה לא חלקה רק את מיטתו. היא סייעה לו גם בגיבוש הרעיון הפשיסטי וביישומו. כתבה עליו ביוגרפיה שתורגמה ל-18 שפות.
זמן קצר אחרי החלת חוקי הגזע באיטליה, חמקה בחשאי וביקשה מנהגה להביע אותה לגבול שווייץ. באמתחתה של אשת החברה ומבקרת האמנות היהודיה היו 1272 מכתבים שכתה לה מוסוליני ב-20 שנות הקשר הא5ינטימי והרעיוני בניהם. בשנת 1947 היא שבה לאיטליה לאחר גלות ממושכת בצרפת ארגנטינה ואורגוואי.
כל עוד היה הוא בחיים נמנעה כמעט לחשוף את יחסיה עימו, חששה פן יבולע למשפחתה אשר נשארה באיטליה הפשיסטית.
היא לא היתה עוד אחת ממאות פילגשיו, היהודיה הארסטוקרטית המשכילה ,אשתו של עורך דין אמיד ואם לשלושת ילדיהם, תרמה בעתותיה ובכספה לארגון הצעדה על רומא בשנת 1922 בה תפס את השלטון. היתה יועצת הסתרים שלו, ושגרירה בלתי רשמית.
קלרה פטאצ'י שהונצחה כמי שנורתה עם מוסוליני למוות ושגופתה נתלתה ברגליה יחד עימו בככר העיר במילאנו, היא אולי המפורסמת ביותר, אך צרפתי אחרי 20 שנה של קשר אישי ופוליטי אינטנסיבי הכירה אותו טוב מכולן, כולל אשתו הרשמית רקלה גואידי. ידעה היא הכל על חושלותיו, נקודות התורפה שלו, מנהגיו הגסים, אמונותיו הטפלות ועל בורותו בעניני מדע ורפואה.
בספר זכרונותיה עולה דמות של מדינאי מבריק כריזמטי ובעל חזון , אחוז בתאוות שלטון, אגוצנטרי, מלא רגשי נחיתות, רדוף אמונות הבל, נואף חסר שליטה, מניפולטיבי ותככן.
לכל אורך הדרך היא מאשימה את מוסוליני כאיש האחראי למות אחותה וגיסה בדכם לאושוויץ. איננה מביעה חרטה על חלקה בהרס הדמוקרטיה והשלטון הרודני. היא טועני שהפשיזם בראשיתו היה רעיון חיובי שהתעוות עם השנים, ושגם מוסוליני השמנה מן הקצה אל הקצה.
במשך 40 שנה לא פורסם החומר שהיה בידיה יקר ערך, אותנטי, תמונות, מכתבים אישיים, ומסמכים מקוריים, הוא לא נחשף מכיוון שהיא הגיעה להסכם עם מוסוליני שהיא לא תפרסם פרטים על יחסיהם, בתמורה לכך שלבני משפחתה אשר נשארו ברומא,ביניהם בעלה וילדיה לא יאונה כל רע.
עם מותה בשנת 1961עבר החומר לידי יורשיה המסרבים לחשוף אותו לעיני איש ואף מכחישים את עצם קיומם.
סממית