אז והיום

להסתדרות היתה עמדת כח אדירה, היא היתה בעלת רב המפעלים הגדולים במשק, קופת חולים כללית והסתדרות היו מונופולים הקשורים זה בזה.  אי אפשר היה להיות חבר בה מבלי להיות חבר בהסתדרות.

אשר ידלין היה בכיר במפלגת העבודה, ניהל את קופת חולים שהיתה מסונפת להסתדרות, הוא עשה בקופה כבתוך שלו. הוא עמד להתמנות לנגיד בנק ישראל.

כאיש המרכזי של קופת החולים הכללית, קבל ידלין שוחד מהקבלנים אשר בנו בנין גדול בתל ברוך. הוא הכניס את הכסף אל כיסו הפרטי ולא העבירו למפלגה. זאת היתה סנסציה, המושגים אז היו אחרים וזה גרם לזעזוע.
אהרון ברק אשר ברבות הימים הפך לדמות מיתולוגית בעולם המשפט, פתח בחקירה אשר הובילה לאישום ולמאסר בפועל, הוא ריצה את עונשו  והתאדה. אז לא היה מקובל שפוליטיקאי שישב בכלא יחזור לחיים הפוליטיים , בניגוד להיום כאילו לא קרה דבר.
זמן רב לאחר מכן נחלה מפלגת העבודה מכה מכאיבה יותר, אברהם עופא היה איש חשוב בצמרת המדינה, לא פחות מידלין, הוא היה מנהלה של חברת שכון עובדים, היתה החברה המובילה בזמנו, שייכת כמובן להסתדרות, היתה אחד מעמודי התווך של הארגון על חלק גדול של המשק.

ניתנה לו הזדמנות להוכיח את חפותו, הוא התקשר עם עורך הדין אמנון זכרוני. כעבור ימים אחדים הזדעזעו כולם לשמוע שעופר התאבד. הוא נסע לשפת הים וירה בעצמו. השאיר מכתב שבו האשים את חבריו למפלגה שנטשו אותו כאשר נחקר על ידי היועץ המשפטי.

זו היתה מכה כפולה לשלטון מפאי אשר שלט במשך 29 שנים רצופות. ישנם רבים המשוכנעים שחשיפת השחיתויות תרמה תרומה מכרעת לעליית בגין לשלטון.

לוינסון יעקב היה מנכ"ל בנק הפועלים אשא היתה אימפריה כלכלית, והוא היה השליט בה. רבים חשבו שהוא חשוב משר האוצר.
לוינסון היה בנו של גזבר ההסתדרות, זו היתה עמדת כח רבה, והוא גדל לתוך זה. היה בעל כשרון נדיר, טיפס במהרה לראש הפירמידה, הוא קיבץ סביבו צעירים אשר העריצוהו כחצי אל.

הוא היה קשוח, חסר פשרות, קפדן, דרש מאנשיו את המקסימום והכל תוך משמעת חזקה. הוא היה בן 43 לבוש תמיד בצורה אלגנטית, בחליפות תואמות.
למרות שהיה בידי הכתבים חומר מרשיע   עדיין אף אחד לא פירסם מפאת הפחד מפני האיש.

לוינסון העביר לא.הברית חלק גדול מכספי בנק הפועלים. את הכסף העביר לחברות פרטיות שהקים בא.הברית על שמו הפרטי.

הפרסום גרם לזעזוע ווזה הפך לשיחת היום. הוא יכול היה לגייס את הכרישים שבין עורכי הדין. תגובתו היתה , דיבר במרירות רבה על אנשים שונים במערכת, אמר שרוצים לראות אותו מת. הפרשה כולה אמר אינה אלא מלחמה על השליטה בבנק הפועלים.

יצחק זמיר היועץ המשפטי של הממשלה קבל את התיק, וניצב בנימין זיגל קצין שהפך לאימת הצווארון הלבן, כולם רעדו ממנו,, עמד לפתוח בחקירה, כל דורשי טובתו של לוינסון אמרו שכל הענין הוא מלחמה אישית בין ענקי בנק הפועלים.

כולם הוכו בתדהמה כאשר פורסמה הידיעה שלוינסון התאבד בביתו ביריה.

כן זה היה אז שאנשים שמו קץ לחייהם  מחמת הבושה.

והיום אף אחד לא מתרגש במיוחד, והחשודים בשחיתות הולכים בגו זקוף, בחיוך זחוח, מכחישים ואומרים הצדק עוד ייצא לאור.  ובמושגים של היום לאחר הכלא הם חוזרים לתפקידים פוליטיים, והכל חוזר לשיגרה.

האם הבושה התפוגגה ואיננה קיימת היום?  אכן כן.