רדיו
רדיו זה דבר הרבה יותר אינטימי ויותר אישי מטלויזיה.
עם רדיו אתה קם בבקר, הולך אתו לעבודה, הולך אתו לישון וגם מכניסו למיטתך.ומקשיב לשידורים בחשיכה.
דורות של ילדים גדלו על הרדיו, זאת היתה קופסת הפלא.
ארץ היו תחנה אחת או שתים, הקשבנו לדמאיר, ירקוני,בר-נוי ויצחקי, הקשבנו לחדשות בעברית רהוטה, הקריינים ביטאו את ה-ח וה-ע וה-ר הגרונית, תחנת הרדיו היתה שמרנית, בלי חפיף בלי סלנג, בלי גסויות וצחוקים, רשמי ורציני.(כאשר חובב דיבר חשבנו שעומדת לפרוץ מלחמה)
בארצות ערב הרדיו שימש קטליזטור להסתה פרועה נגד הציונים.
במלחמת העולם השניה, בארצות הברית, המשפחות היו צמודות לרדיו,שומעות בצימאון את החדשות, ואת נאומיו של הנשיא רוזוולט.
הרדיו ליווה את החיילים במלחמות, במלחמת ויטנאם המתישה, הרדיו הצליח להשפיע ולתת אתנחתא לחיילים בחפירות, ולקבל פיסת חיים מן הבית הרחוק.
היה שדרן רדיו מאד פופולארי בארצות הברית, וולפמן שהפך לאגדה, אתה מתחבר לקול של שדרן שאינך יודע אם הוא לבן שחור או היספני , אנשים התחברו אליו זה הפך למיסטיקת וולפמן. דור שלם גדל עליו, הוא הפך את התחנה למבצר, כלל שלוש עשרה מדינות, והיתה לו השפעה עצומה, הוא היה מעורב מאד בקהילה, אנשים צחקו ובכו איתו, היית מקשיב לו ולא חשוב מה קרה לך באותו יום היית מתגלגל מצחוק עם הרדיו.
אנחנו אמריקאיםרעם קולו, ונתגלגל עם זה, לפני שהיה שדרן, היה ראפר רקד ווגי, וניגן רוקנרול.
היתה עוד שדרנית בולטת שחורה בארצות הברית, שמה היה מרתה ג'ין, עודדה פועלים שחורים לצאת לעבודה, הרגיעה גם מהומות, מישהו זרק לפיד, הכל בער, היתה מהומה נוראית שחורים בזזו את החנויות, היא הרגיע האת ההמונים, הרדיו יכול להסית המונים וגם להרגיעם.
שדרן טוב צריך להיות איכפתי מעורב, קשוב ובעל חוש הומור וולא קול מצייץ אלא קול רדיופוני נעים, .