יום כיפורים חילוני

מהי תשובה? מהי כפרה? מהי סליחה? במושגים חילוניים?
שלבי התשובה (למעשה אלו שלבים של תשובה שהרמב"ם כבר עמד עליהם, אך לדעתי הם טובים גם לחילונים):
• חרטה: עשית טעות, קלקלת את היחסים עם חבר, בוס, אשתך, אל תגיד "כך אני אין מה לעשות". לא, תנתח את מה שקרה, ותתחרט! מה פרוש להתחרט? לדעתי פרושו להרגיש רגש של אשמה, של החמצה, של רצון לא לחזור על ההתנהגות הזו שהכשילה אותך, שגרמה לך ולזולתך כאב.
• וידוי: הוידוי בסידור הוא וידוי כללי לא אליו אני מתכוון. בהמשך לסעיף הראשון, חשוב שתחלוק את "הפשלה" עם מישהו נוסף, ולא תשמור את זה בבטן. ולמה? כי כולנו נוטים להדחיק ולשכוח את מעשינו הרעים. אם אתה רוצה לקבע את החרטה בתודעתך, להבהיר לעצמך את ערכיך, חשוב שתשתף עוד מישהו בתובנה שהגעת אליה.
• עזיבת החטא: הסעיף הזה מובן מאליו, אבל קשה להגשמה, כי דפוסי ההתנהגות טבועים בנו בחוזקה. אבל בלי התכוונות ל"עזיבת החטא" בלי ניסיון לעשות זאת החרטה אינה אמיתית.
• תיקון המעוות: שלב קשה ביותר. פעמים רבות עליך למחול על כבודך ולבקש את סליחת הנפגע ממך, וזה לא קל, כי לפעמים גם לו יש חלק במה שקרה. לפעמים, כבר לא ניתן לתקן... הדברים התרחשו לפני שנים רבות וכו', ואז עליך לסלוח לעצמך, להשלים עם עצמך.
• מחוייבות לא לחזור על החטא בתנאים דומים: לפי הרמב"ם זהו המבחן האמיתי של התשובה. אם תהיה שוב באותם תנאים באותו מצב שבו "חטאת" בעבר, והפעם תמנע מלחזור על ה"חטא", סימן שעשית "תשובה" אמיתית.
איתן קליש, מעוניין לשמוע את דעתכם...ושנה טובה
נברך, אם כך, שנדע לא לחזור על חטא.
במחשבה שנייה, on the other hand, רציתי להוסיף שיהיה זה מאד גרוע אם מרוב חרטה, רגשות אשמה ויסורי מצפון, תאבד את האומץ שלך לפעול, ליצור, לבטא את עצמך. בניגוד מסויים למה שכתבתי לעיל, חשוב שנדע לקבל את עצמנו, להמשיך הלאה בדרכנו.
איתן קליש, מעוניין לשמוע את דעתכם...ושנה טובה
לאיתן.. לנוחיותך קישור התומך בהודעתי הפרטית אליך...