סטטוס
לכל אדם יש מישהו מעליו ומישהו מתחתיו, כל יצור הוא מעל יצור אחד ומתחת ליצור אחר.
לבנו חש הקלה מוזרה כשאנו מקבלים ברוח טובה את אפסותנו בתחום מסויים, כאשר אנו מבקשים משהו שאיננו יכולים להרשות לעצמנו, אנו נעשים עניים יותר, בלי קשר למצבנו הכלכלי, כל אימת שאנו חשים שבעי רצון אפשר להחשיב אותנו לעשירים, גם אם בפועל רכושנו דל.
רוסו טען שיש שתי דרכים לעשות אנשים לעשירים יותר, לתת להם יותר כסף, או לרסן את רצונותיהם. אנו עשויים להיות מאושרים כשיש לנו מעט, אם למדנו לצפות למעט, ואנו עשויים להיות אומללים כשיש לנו הרבה, אך לימדו אותנו שהכל מגיע לנו.
לדעתו של מרקס היתה לשיטה הקפיטליסטית דינמיקה נצלנית, שטבועה בה, הוא גורס שהעשירים לא התעשרו בגלל היותם חכמים או חרוצים יותר, אלא בגלל ערמומיותם ורשעותם. העניים אינם יותר עניים בגלל עצלות ושיכרות או טיפשות, אלא מפני שאדוניהם תעתעו וניצלו אותם.
מנדוייל טוען שהעשירים לעיתים הם יהירים אכזריים והפכפכים, תשוקותיהם לא יודעות גבולות, מה שמסוגלות לעשות תשוקה וגאווה.
אדם סמית אומר בחיבורו עושר העמים התייחס בלעז חאלה שהם טיפשים יותר, להקדיש את חייהם למירדף אחר תכשיטים נוצצים וזולים,
ישו היה משכמו ומעלה על אף שהיה נגר, אין להאמים שמקומו של אדם בהיררכיה החברתית משקף את איכויותיו האמיתיות, אפשר להיות אינטלגנטי, טוב לב, בעל תושיה, מהיר תפישה ויצירתי ולהיות מטאטא רחובות, (מסכימה אתו) ואפשר להיות חסר חוט שידרה, מושחת, תת אדם, סדיסט וטפש, ולאחוז בהגה השלטון, קשה לחלוק על הטענה, שאין התאמה בין מעמדו של אדם ובין ערכו, מאות שנים לא נעשתה החלוקה בהתאם לכישורים.
קרלייל אמר לאירופה דרושה אריסטוקרטיה אמיתית, של כישורים, אריסטוקרטיות מזוייפות הן בלתי נסבלות.
משרתים ואחרים שהתגוררו בבקתות, על חופי אגמים, היו ביניהם נגנים וביולוגים, היו כאלו שצייתו למוסכמות, ואחרים שאהבו להתרחץ עירומים לאור ירח. הם הביעו סלידה מכל דבר שהבוגנות ייצגה, והתגאו בעלבונות בלתי מוסריים שהטיחו בה.
כתב גוסטב פלובר שנאת הבורגנות היא ראשית חוכמה, אנשי הבוהמה בין שהיו בעליו של בית גדול ומפואר. או של חדר בעליית גג, התייצבו מלכתחילה נגד הסטטוס שנולד בראשית ה-119, שיטה שדגלה בהענקת סטטוס על בסיס המצב הכלכלי, (מריטוקרטיה).
שארל בודלר בניו יורק של שנת 1915 אמר שכל עבודה משחיתה את הנפש מלבד עבודתו של המשורר.
מרסל דושן תיאר את גריניץ' וילג' כבוהמיה אמיתית, מפני שהמקום היה מלא באנשים שאינם עושים שום דבר, לפי מערכת הערכים הבוהמיינית, כסף אינו יכול להעניק כבוד ממש כמו הרכוש.במה מתבטא עושרו של אדם? בכמותם של דברים שהוא יכול להרשות לעצמו לנטוש.
הבוהמיינים התמקדו בתדירות שבה טמטום ודעה קדומה שולטים בחברה. בודלר הזהיר שאיש אינו יכול לצפות לנדיבות ולוותרנות מחברה כזאת. משוררים אינם יכולים להשתלב לא בחברה דמוקרטית ולא בחברה אריסטוקרטית. לא ברפובליקה לא במונרכיה אבסולוטית, הם נולדים לסבול את תהליך החניכה האכזרי, של גאונים בתוך ציבור רחב של נפשות בינוניות.
אם אדם אינו מובן אות הוא שיש הרבה מה להבין, כנפיו העצומות של המשורר הן ששוללות ממנו את היכולת ללכת.
כשרון שמוותר על מקוריות אישית, כמוהו כאלוהים שהופך למשרת. אל נא נוסיף להיות כפופים ונכנעים ומצטדקים, נתקומם נגד הבינוניות, וכנגד גסות הרוח המצוייה בזמננו.
כאשר השלים פלובר את הרומן שלבו הצהיר שכתב את הספר כדי להרגיז את הבורגנים, לערער את שלוותם של אנשים רגישים, ולזעזע אותם.
ההיסטוריה של הבוהמה משובצת בנסיונות להרגיז את המעמדות המהוגנים, לרוע מזלם ככל שהם זעזעו את הבורגנות כך נחלשה רצונה או יכולתה של הבורגנות להזדעזע.
ב-1915 הכריז מייסד דאדא טיסטיאן צארה, מה שחסר לנו זה אדיוטים, מרסל דושן צייר שפם למונה ליזה, והעניק ליצירה את השם יש לה תחת מדליק.
הבוהמה הופיע ב-119 בזמן שהפסיקה הנצרות לרתק את הדמיון, כמו הנצרות צידדה הבוהמה בשיטה הרוחנית בניגוד להערכה חומרית.