דורון אלמוג

אלוף במילואים יו"ר עלה נגב נחלת ערן.

מתן וילנאי שהיה בזמנו מפקד חטיבת הצנחנים, רצה למנות אותי למפקד הסיירת, בשנת 1975 שנתיים אחרי יום כיפור, כשאני בן למשפחה שכולה, הוא אמר זה התפקיד המסוכן ביותר בחטיבה, אם יקרה לך משהו איך אתייצב בפני הוריך? אמרתי לו לך דבר איתם עכשיו, אבא אמר אם בכל משפחה שכולה הילדים האחריםפ שאמורים להתגייס, יאמרו לא הולכים לקרבי, אנחנו לא נשרוד כאן. אמא אמרה אם אתה חושב שהור\א מתאים אל תהסס.תעצומות הנפש שלהם היו אדירות.

אחי נהרג במלחמת יום כיפור, הייתי מטורף מכאב, זוכר שהלכתי לחוף פלמחים לבד, חוף שערן ואני מאד אהבבנו רצתי על החוף וצרחתי את שמו בכל הכח.כאילו ציפיתי שהוא יופיע, היה בי זעם נורא,גם תחושה לא רציונלית שההיתי צריך להיות לידו לחלץ אותו, הייתי מלא כאב ותסכול עצום.

המון שירים שכתבתי המוטיב שאני צריך לחלץ אותו נמצא כמעט בכולם.

ערן בני נולד עם פיגואר עמוק, אני חושב שהמקום הראשון שאנשים לוקחים את עצמם זה פגיעה באגו, העימות עם המציאות שיש לך בן שלא יממש את עצמו.

לכפר שאנחנו בנינו בנגב "עלה נגב" נחלת ערן על שם בננו, רב ההורים כ-60% מהם אינם מגיעים, הם מנתקים מגע, את הכאב כולם לוקחים, גם כאלה ששנים אינם מקיימים שום קשר, לוקחים את הכאב עד היום האחרון.

שנים רעייתי ואני שוחחנו ביננו בשביל מה לחיות? עבור מי ולמה? הייתי אומר לה תראי הוא ילד מאושר, הוא צוחק יש בו הנאה, ממה שהוא עושה, אנחנו רואים בילדים כממשיכי דרכנו, הם  סיבת הדברים והמשמעות העמוקה, אני אומר שערן היה הפרופסור של חיי, הילד הזה מוציא ממני כוחות על אנושיים, כל אחד מהקרבות שעברתי ועברתי עשרות אולי מאות בשירות הצבאי, מתגמדים לעומת הקרב לגדל את ערן.

אבא הוא כאילו אומר לי, אתה מוצלח לך עם כל הכח, כדי לעצב לי איזשהו עולם שיש בו תקווה.

לחינוך המיוחד במדינת ישראל מגיל 21 והלאה אין מענה, החלטנו להקים את הכפר, היתה התחושה שהוא יאריך חיים יותר מאתנו. הוא הלך לגור שם ואחרי שנה נפטר ממחלה קשה.

הוא חסר לי מאד, במיוחד כאשר אני מגיע לכפר, אני מגיע כל שבוע, כאשר הייתי בא לראות אותו, היתה לו מין ריצה מפוזרת, בצנחנים קראנו לזה "רץ בתפזורת", הוא היה רץ עם הידיים מתנפנפות לצדדים ומעניק לי חיבוק שרק הוא ידע להעניק, והיה נשאר מחובק חצי דקה, החיבוק חסר לי.

אגב, לא מעט ילדים בכפר קוראים לי אבא, שזה דבר מדהים, ביני לבין רובם יש איזשהו קשר שלדעתי הידע האנושי לא יכול לפרש זאת.
אתה לא מתנתק אף פעם מהמשקעים העמוקים, מהכאבים, מהאובדן, זה תמיד אתך, אבל אני אופטימי מטבעי, ומנסה להסתכם קדימה, הכאב תמיד אתנו, הסבל הוא בחירה, ליצור איזו שהיא עשייה גדולה שמפעמת בתוכנו ולוקחת אותנו קדימה, ונותנת לנו ברק בעיניים עם חיוך גדול.

דורון אני מעריצה אותך, ישנם הורים רבים שמתביישים בילדיהם אתה דוגמא ומופת לקחת את ערן לכל מקום
צריך ללמוד ממך (ליגאל אלון היתה בת מפגרת והוא העביר אותה לאנגליה).

אתה קצין מצויין

אתה אבא נהדר

והכי הכי אתה אדם נפלא רחום ואנושי.