שחור ולבן (חלק חמישי)

מוזיקת הפופ היא בעצם המוזיקה הפופולרית, זו שמושמעת ברדיו, זו שמודפסת על תקליטים, זו שמושמעת בתיבות הנגינה (Jukeboxes), וזו שמופיעה במצעדי הפזמונים שמופיעים בשמות שונים בשבועונים היעודיים (בילבורד, קשבוקס ודומיהם). נכון שגם סוגי המוזיקה האחרים, בעיקר R&B ו - C&W (Country & Western) הוקלטו, הושמעו ושודרו, אבל בחברות תקליטים ובתחנות רדיו המיועדות לנישה שלהם. על המוזיקה השחורה כתבנו, לא מספיק, כמובן. לא דיברנו על השפעת כביש 61 (The blues highway) על הגירת מוזיקאים שחורים מהדרום לממפיס ולשיקגו, על השפעת השיטפונות בנהר המיסיסיפי, על חברת התקליטים של האחים צ'ס בשיקגו - ועדיין לא הגענו לקו ההתחלה - שנת 1950.

על נושא ה - C&W לא דיברנו בכלל; נקדיש לו את שני הפוסטים הבאים. היום נדבר על מוזיקת הפופ. למעשה היא התחילה עוד לפני תחילת ההקלטות המסחריות, כאשר בתי הוצאה הוציאו דפי תווים לפסנתר, שהיה אז פריט חובה בכל בית אמיד, וכשכל נערה מבית כזה הייתה חייבת ללמוד נגינה בפסנתר כדי לשעשע את משפחתה ואת הקרובים והידידים. ברגע זה עלתה בי התובנה מדוע הבוגי-ווגי והרגטיים עברו את מחסום הצבע - לגליון תווים אין גזע או צבע.

מוזיקת הפופ, כפי שאנחנו מכירים אותה, נולדה במקום המכונה "סמטת מחבת הפח" (Tin Pan Alley). זה כינוי שניתן לקבוצת בניינים בניו יורק, בהם התמקמו חברות ההוצאה לאור, והמקור לכינוי הוא הרעש שהשמיעו הפסנתרים הלא מכוונים, כשעל כל אחד מהם נכתב שיר אחר. כל חברת הוצאה לאור העסיקה תמלילנים, מלחינים ואנשי שיווק, שעיסוקם של האחרונים היה להפיץ את דפי התווים ברחבי ארצות  הברית.

עם התפתחות ההקלטות ואולפני ההקלטה, עבר המוקד לשיווק דפי תווים לחברות התקליטים, ששיוווקו הלאה את המוזיקה לתחנות הרדיו, לבתי הקפה ולחנויות התקליטים. חברות התקליטים העסיקו אולפני הקלטה, בהם הועסקו מנהלים מוזיקליים, טכנאים, מעבדים, נגנים וזמרים. בקיצור, הוצאה לאור והפקת תקליטים הם עסקים מסחריים, שבהם התחרות גדולה. והיו גם מקרים של שוחד, שהגיעו עד לסנט של ארה"ב, אבל זה קרה חמישים שנה אחרי כן.

בתי ההוצאה של טין פאן אלי הוציאו גם מחזות מוזיקליים, ואחרי כן גם סרטים מוזיקליים, שלהיטים מהם מצאו גם הם את דרכם למצעדי הפזמונים השונים. שמותיהם של רבים ממחברי הלהיטים שנחשבים היום ל"ג'ז סטנדרדס" מוכרים לציבור, כמו אירווין ברלין, קול פורטר, רוג'רס והמרשטיין, האחים גרשווין, ורבים רבים אחרים.

למרות שבתי ההוצאה לאור עברו בשנות השלושים לאזורים אחרים, הביטוי "טין פאן אלי" נשאר שגור עד היום לכינוי תעשיית ההוצאה לאור של מוזיקת הפופ.

נסיים בלהיט פופ משנת 1945, "רום וקוקה קולה", בביצוע האחיות אנדריוס.