הקולנוע הדני

דנמרק מדינה קטנה המונה 5.700.000  עם כשרונות והישגים ענקיים.

מלחמת העולם פסחה עליה, המלך הצליח למנוע את חיסולה של הקהילה היהודית, לאות הוקרה קבלו מיד ושם את התואר חסידת אומות העולם.

בדנמרק הביא הקולנוע לעולם משמעויות הרבה יותר מכל קולנוע אחר.

ויקטור שוסטרום, אבי הקולנוע הדני, הפיק סרטים בעלי אופי קיומי טרגי, עבר להוליווד שם נקרא סוסטרום, הפך להיות נשיא. הוא זה שגילה את ברגמן בשנת 1943, וטיפח אותו.

ברגמן היה כמו עגנון, ובזמנו האפיל על כל היוצרים.

קרול תיאודור דריינר, אשר ייצר משנת 1914-1920, הקולנוע שלו העניק לסרטיו, משמעות כאילו, הוא היה סגפן, ההיפך מברגמן, שחי עד גיל 93, והיה מוקף נשים.

הקולנוע הפורנוגרפי פרח בשנות ה-50, הסרטים היו אירוטיים, וכמדינה מתירנית, לא הפעילה דנמרק שום צנזורה ושגשגה בתוך ז'אנר זה.

תומס וינטרבר ייצר את הסרט "הניצוץ", התגלה באוניברסיטת תל אביב, היה בוגר מצטיין, חזר לארצו בשנת 1995.

בשנות ה-80 צץ גדול הבמאים, פרובוקטור, אשר אביו הביולוגי היה יהודי, אך גידל אותו אב גרמני. שמו לנס פון טריר, בקולנוע שמו היה לרס פון טריר, פעילותו ענפה הוא מפיק, מפיץ ומנטור של במאים, שום סרט לא נעשה בלעדיו. ייצר יצירת מופת בשם סן טרופה, (זה גם שם החברה שלו). חבר הוא לתומס וינטרבר ייצרו יחד מילודרמה על החטאים המשפחתיים, הסרט מדבר על לסביות, הומוסקסואלים, בגידות, גילוי עריות ועוד, סרט זה הוא בבת עינו של הקולנוע עד עצם היום הזה.

הסרט "לשבור את הגלים" סרט משובח, יש בו יסוד לשנאת נשים.

ישנו גם הסרט "אהבות פתוחות" יצירה מופלאה.

כיום ישנן מספר רב של במאיות בארץ ובעולם, עם רגישותן הן מביאות פן אחר. הבכירה מבניהן היא סוזנה באר ממוצא יהודי, הגיעה לארץ בשנות ה-50, למדה בבצלאל עיצוב, השלימה תואר בארכיטקטורה ואז גילתה את הקולנוע ונשבתה, ביימה את הסרט "בעולם טוב יותר" אשר זכה בפרס האוסקר.