נשים גברים וכל השאר

הנסיונות החוזרים ונשנים להביא את בן הזוג לראות את הדברים כמונו יהיה בסיכומו של דבר בזבוז אנרגיה אדיר ישנם גברים המתנהלים על ידי התמכרות לשליטה, אל תנסי לשנות, כי הוא לא ישתנה..

הכשלון הוא כאשר אנו נשארים בקשר הרסני, זה כמו פצע פתוח אשר איננו נגלד.

כאשר אנו מחליטים להיפרד, בני משפחה וחברים, לעיתים גם לוחצים, אנו צריכים להגיב, למרות כל הכוונות הטובות, אנו מעריכים זאת, אך אנו איננו זקוקים לעצות אלא לתמיכה. הם אינם חיים את חיינו, אינם מרגישים  את רגשותינו, אינם נמצאים בנעלינו.

החיים עם בן זוג אין משמעם להצר את עולמך או לאבד את זהותך. אם איננו מסכימים כמעט על שום דבר,ברור שמשהו בסיסי מאד פגום בקשר. אני מכירה מקרוב נשים אשר מסרבות ליצור קשר חדש, פעמים זה יוצר תחושת בטחון, אנו נמצאות במעין הקפאה רגשית. פעמים אני חושבת שהן וויתרו כדי לא לשאת את הכאב.

יש האומרים גברים הגיוניים נשים לא, אם עקביות פירושה הגיון, הרי נשים הגיוניות יותר, נכספות הן להתמזגות ולאיחוד, גברים מעדיפים נשים חזקות, חלילה לא אלו שירמסו ויסרסו אותם, רוצים הם הכוונה תקיפה אך עדינה.

מה גברים אוהבים נשים יפהפיות סקסיות וחטובות, מרחוק, פעמים הן גורמות להם אי נוחות, אך אוהבים להשוויץ לצרכי ראווה. מה הם עוד אוהבים? נשים עשירות, כמובן כל עוד הם שולטים בכסף, וכסף בחברה שלנו הוא בטוי לכח.

אם את מעונינת שגבר יאהב אותך, גרמי לו להרגיש גדול.

מה גברים אינם אוהבים?  הם שונאים נשים פמניסטיות, המקשקשות ללא הרף על פמניזם, אך אינן עושות דבר מלבד להאשים את הגברים. (בזאת הצדק איתם).

השגיאה אשר אנו שוגות זה לספר להם את כל האמת, ישנם גברים אשר מיטיבים לשקר מאחרים, אך השקר לא זר לבני מינם.

מה עם בגידה? קומץ קטן הוא נאמן, רב האחרים יבגדו, אין זה צריך לתסכל אותנו, כי אין ולא כלום לנאמנות עם האהבה. הם עושים זאת למען גבריותם ולא נגד נשיותינו.

ישנן נשים האומרות אני זקוקה לגבר כדי להרגיש שלמה, מדוע שלא נבין כי נשים הן המין העצמאי וגברים הם המין התלותי, נשים ממשיכות את הגזע, בוראות חיים, גברים יודעים זאת לכן הרבה פעמים הם בוראים עולם המגמד כל הישג נשי. מוכר לכן? (איזה כף זה לראות גבר מפרגן)

מטבע בריאתנו אנו שונים זה מזו, האמת שלהם שונה מהאמת שלנו,  הקדימויות שלהם אינם בהכרח הקדימויות וההעדפות שלנו. להתווכח איתם פעמים רבות זה כמו מישהו המדבר צרפתית והשני עונה לו באפגאנית.

רובם של הגברים אוהבים כח ונצחון יותר מאשר הם אוהבים מין, יהיו זועמים אם תתני את האחד מבלי האחר.

עדיין לא כתבתי על גברים בני 60 היוצאים עם נשים בנות שלושים, החברה מקבלת זאת בהבנה וסלחנות, אך אם המצב הוא הפוך, או אז יביעו תמיהה בהרמת גבה, אינני מבינה את ההבדל.

למרות הקידמה השמרנות הנמצאת בהרבה תחומים.

רב חיינו מתרחשים בבדידות, או בחברת נשים אחרות, אך מדוע אנו מטילות את הזרקור על הקטע עם בני זוג?

לאחרונה אני מוצאת שהנשים הן מענינות יותר. אילו כתבנו על חיינו על חוויותינו בלא להתייחס למין הגברי, אתן מסוגלות לדמיין לעצמכן כפירה שכזאת?